My Secret Life

part 4

הגעתי לבית הספר, ראיתי את אמילי.
"רומי ממש מצטערת... ו... ידעת שרוי נפרד ממנה?"
"כן" השבתי, והלכתי.
ניגשתי לרומי, ודיברנו..
"רוי נפרד ממני, הוא לא אמר למה.. אבל טוב שכך" אמרה רומי.
רציתי לספר לה.
לא ידעתי מה לעשות, בכל מקרה, סלחתי לה כי סמכתי עלייה וידעתי שהיא לא התכוונה.
"אנחנו... אני ורוי.....לא בדיוק במובן הזה.... אבל.... חזרנו" לחשתי.
רומי שתקה.. היא לא ידעה איך לעכל את זה.
עד שאמרתי לה "אל תדאגי, אני הולכת להפרד ממנו, כי אני לא מתה עליו, ובאותו רגע שאמרתי כן, הייתי מבולבלת. זה לא מה שאני רוצה".
היא שתקה.
"אני לא אעשה לך את זה....... לעומתך"
היא הביעה פרצוץ מבוייש.
לאחר דקת שתיקה, "אני באמת מצטערת, הייתי אנוכית ואגואיסטית, את חברה מאוד טובה שלי ואני באמת מבקשת סליחה מכל הלב" אמרה באושר ובייוש בו זמנית.
החבקנו, והתחלנו ללכת, לחזור הבייתה.
באמצע הדרך רומי המשיכה לבייתה ואני לבייתי.
הייתי עם הראש שקוע בטלפון, עד שנפלה לי מחברת מהתיק. כנראה שהתיק היה פתוח.
באתי להרים אותה, אבל פתאום ראיתי יד מושטת אליי עם המחברת.
הרמתי את הראש, וראיתי נער, מהשכבה שלי.
גבוה, שיער חום, עיניים חומות דבש.
"תודה" אמרתי וחייכתי לעברו.
"בכיף" הוא ענה.
"קוראים לי ג'יימס" אמר.
"זואי" עניתי.
החלפנו מספרי טלפונים והמשכנו, והסתבר שאנחנו שכנים, לא ממש קרובים, אבל אותה שכונה.
כל הדרך דיברנו, לימודים, חברים וחברות והכרנו סך הכל...
"ביי, היה נחמד, נדבר" אמרתי.
הוא שתק, הרגשתי מובכת.
הוא התקרב אליי וחייך, חייכתי חזרה.
הוא התקרב לשפתיי ו...
פרק הבא רק אחרי 20 הצבעות ו 40 תגובות.
תהנו 🎶