Hebrew//Step father

פרק 5

עבר שבוע מאז שעברנו לביתו של ניק ומצאתי עבודה טובה כמלצרית בבית קפה פינתי באזור השכונה.
מצאתי לי חברה חדשה שעובדת איתי גם כמלצרית וממש כיף לי פה.
יש לי מנהל ממש חמוד בן 40 והוא איש טוב ולא קשוח.
״זואי לשולחן חמש״ ארמונד המנהל הצביע לי על השולחן עם האורחים החדשים. נאנחתי וניגשתי לשולחן.
״כן בבקשה, מה תרצו להזמין?״ שאלתי שהגעתי אליהם.
״אנחנו חדשים באזור...יש לך משהו להמליץ לנו עליו?״ הם שאלו.
אני רק בלב מתפללת שהם ימצאו בשנייה משהו בתפריט שיקרוץ להם בעין. אני לא מכירה כלום במסעדה הזאת ולא אכלתי כלום. ואם אני אמליץ להם משהו זוועתי? טוב לא נורא. כל אחד והטעם שלו.
״אני ממליצה על הסנדוויץ אקסטרה עם הבצל והביצה וכול הירקות למיניהם... והוא גם בריא״ אמרתי להם והם הנהנו.
״תביאי לנו שלוש כאלה ו3 מים מינריילים״ הם אמרו וניגשתי למקרר הארוך בהפתעה שכמעט נגמר לנו כל אספקת השתייה.
״ארמונד! מי היה אמור להזמין את השתייה שבוע שעבר?״ צעקתי לעבר המטבח.
״מייה״ הוא השיב.
״אז כנראה שהיא לא הזמינה״ אמרתי לו והוא קימט את פרצופו וניגש למייה. חסכתי לי את הצעקות ויצאתי לבחוץ לנשום קצת אוויר ולדבר עם האיש של הסחורה. הזמנתי אותה להיום בדחיפות שהאורחים לא יתעצבנו ויאשימו את המלצרית שלהם. שזאת אני פחות או יותר.
״אאוץ׳״ קראתי כשנתקלתי במשהו מוצק בדרך החוצה. הרמתי את מבטתי אליו והדבר שנקלתי בו התברר כניק.
מה הוא עושה פה לעזעזל?! שיחפש את מסעדות היוקרה שלו.
הוא התבונן בגופי וראה שאני לבושה במדי העבודה של המקום ומבט שואל עלה על פניו.
״למה את לבושה במדים האלה?״ הוא שאל בקול קשוח. מה אכפת לו?!שיתעסק בעינינים שלו. פתאום הוא נזכר להתעניין במשהו כל השבוע הוא ואמא שלי לא התייחסו לקיומי אז ברור שהם לא ידעו שהתחלתי לעבוד. אבל אני בסדר עם זה אני לא צריכה אותם אני מסתדרת טוב מאוד לבד. ״עובדת״ עניתי בהתחכמות והוא החזיר לי מבט כועס ״בשביל מה את עובדת?! קשה לך כול כך לבקש מאימא שלך״ הוא אמר. התחלתי להתעצבן מה הוא מתערב בכלל שיתעסק בחיים שלו! ״אני עובדת כי אני לא רוצה להיות תלויה באמא שלי, שבמילא אין מצב שאני אבקש ממנה עשיתי את זה מספיק בשמשך כל חיי ואני צריכה לעבוד כדיי שיהיה לי כסף משלי אז תודה רבה על ההצעה, אבל לא תודה״ אמרתי לו. אין לי מושג למה אני עצבנית בכלל ולמה אולי הגישה שלו קצת מעצבנת אותי אבל אני לא מבינה למה אני עצבנית עליו עד כדי כך.
״תשמרי על הטונים שלך ותכבדי אותי כי אני לא אחד מהחברים שלך זה ברור?!״
הוא נזף בי והרים עליי את הקול, אוף איזה מעצבן עכשיו אני מבינה למה הוא כזה מעצבן. אני שונאת אותו. הוא חושב שהוא אבא שלי! משהו שאני גם בחיים לא אחשיב כאבא שלי.
״אני לא אכבד מישהו שאני לא כל כך מחבבת אז בבקשה תעזוב אותי לנפשי״
אמרתי בקול מעוצבן ונפנוף קל של ידי ועברתי אותו , הולכת לכיוון דלת הבית קפה , אך יד חזקה וגדולה  עצרה אותי, הוא תפס את מפרק ידי בחוזקה ומשך אותי אליו כך שהתנגשתי בחזהו הקשה אבל מהר מאוד נרתעתי אחורה ״את תכבדי אותי זה ברור וכדי לך לשמור על הפה שלך״ הוא הרים עליי את הקול. ורידים יצאו מידיו מרוב חוזק הלחיצה על מפרק ידי, הרגשתי שהיד שלי עוד שנייה נשברת.
עכשיו קצת פחדתי מה יש לו הוא משוגע ״היד שלי כואבת תעזוב אותה!! תן לי ללכת אני כבר אמרתי לך מה אני חושבת״ גנחתי בכאב דמעות עמדו בעיניי, אחיזתו בידי החלה להחלש והרגשתי הקלה בכאב .
האיש הזה פשוט דפוק, משכתי בידי במהירות וראיתי סימן סגלגל שבטוח יכחיל מחר.
״תגיד לי אתה משוגע תראה מה עשית לי מפגר״ אמרתי וחזרתי לבפנים בהליכה מהירה, ראיתי שהוא הולך אחרי אני חייבת להתחמק ממנו. דמעה קטנה חמקה מעיניי מחיתי אותה במהירות ורצתי למחסן רוצה כבר לשחרר את הדמעות ולבכות. נעלתי אחריי את דלת המחסן וישבתי על אחד הארגזים בוכה בשקט כדי שלא ישמעו. לאחר מספר דקות שמעתי את מנעול הדלת נפתח וניק עמד בפתח הדלת שמאחוריו ניצבת מייה העובדת השנואה עליי שהסתכלה עליי במבט מתנשא וכעבור שניות הלכה, מחיתי את הדמעות במהירות וניק הסתכל עליי במבט מצטער ״סליחה לא התכוונתי להכאיב לך הייתי עצבני ילדה״ הוא אמר והתקרב אליי מוחה דמעה שזלגה מעייני ״אז ככה אתה הולך לקרוא לי כל הזמן? ׳ילדה׳?״ שאלתי עצבנית. אני לא ילדה בת 12 . ואז הוא פשוט עזב, משאיר אותי לבד לא מתייחס למה ששאלתי והשאיר אותי מופתעת וכואבת מהכאבים שהוא גרם להם.
תדרגו ותגיבו❤