גנים של נבחר

פרק ג'- חצי ענק ושמו רנדי

לא יצא לי משהו... אבל לא נורא P:

עיניים קטנות הביטו בה תחת גבות עבותות וכהות. תחת שפם דליל ומעל שפם עבה חייכו אליה שפתיים דקות. אלה צרחה. ידיה נסגרו במהירות על המכתב, בחשש שיילקח ממנה בשנית. "אוי, תירגעי קצת!" להפתעה, הקול היה דק וגובה- הפוך ממה שציפתה שיבקע מגוף כזה גדול. "אני פה בשבילך, אלה."

"מאיפה אתה יודע איך קוראים לי?"

"מקוגנגל שלחה אותי לדאוג לאלה- בת למוגלים שלא יודעת מה לעשות."

"מה?!"

"אוקיי, נתחיל משננו. היי ,אני רנדי ואני חצי-ענק. לאבא שלי קוראים רובאס האגריד ולאמא שלי קוראים אולימפה מקסים- לשעבר, בכל אופן. עכשיו תורך!"

"א-אני אלה ואני... בת אנוש? לאמא שלי קוראים אמנדה פונט, לשעבר, ולאבא שלי קוראים ג'ים ברג."

"מעולה! לא כזה קשה נכון? בואי נמשיך עם שיחת ההיכרות הזאת בדרך כי הזמן קצר והמלאכה מרובה!"

"בדרך? לאן בדיוק?"

---------------------

ג'ים ברג פקח את עיניו. במשך שעה קלה הוא היה מעולף, וכשהתעורר- מצא עצמו בחדר המדרגות, שרוע על גבי חרוזי זהב קטנים ודם מרוח על מצחו. הוא התיישב על הרצפה בשיכרון חושים וניסה להיזכר מה מעשיו ומה עוללה אלה. הוא נזכר. בלי למחות את הדם מפניו הוא התרומם. סחרחורת איומה תקפה אותו והוא נאלץ להיאחז בקיר. כשפתח את דלת הבניין, רוח החורף הצליפה בפניו. עלים ושאר לכלוכים התעופפו ברוח ויצרו מערבולות באוויר. "אלה?" כל מה שיכול היה להרשות לעצמו היה להגיד את השם- לא לצעוקו או לזעוקו- משום שדם זלג אל פיו והשתחרר בחללו.

בתו לא נראתה מצד ימין, וגם לא מצד שמאל. ג'ים נפל על הרצפה ברגע של חולשה, ובדיוק באותו הרגע, חלפה מעל ראשו פיסת נייר- במלוא המהירות ונחבטה בקיר ממולו. הוא הושיט יד ארוכה וחזקה ולפת את הנייר.

נשמר עבורך מקום בבית הספר...

---------------------

"אז אתה אומר שאני קוסמת?" חזרה ושאלה אלה בפעם ה-20 בדקה האחרונה- לאחר ששמעה את כל הסיפור שאתם כבר מכירים; על קהילת הקוסמים; על הוגוורטס ועל וולדמורט והארי פוטר.

"כן, את קוסמת! את לא ידעת את זה בגלל שההורים שלך לא קוסמים. הבנת?" אלה הנהנה וליקקה את הגלידה שקנה לה רנדי במקום שלקח אותה אליו... סמטת "דיאבון" או משהו דומה.

"אוקיי, אוקיי. הבנתי. עכשיו, איך אני אמורה לקנות את כל זה?" אלה הציגה לפני רנדי את רשימת הציוד הארוכה. "אין לי כסף!"

"סבך השאיר לך כסף בגרינטוס."

"איפה?!"