״אז מה כריס, אז מה אם לעולם לא נהייה הילדים המקובלים בבית ספר? אז מה?״ היא גילגלה את עיניה ולחצה במרץ על כפתורי השלט.
הבטתי בפנים שלה, איך שהקמט שבין שתי הגבות שלה התכווץ.
בחיוך חושף השיניים שלה כשלבסוף ניצחה אותי.
ובמבט שלה, כשהסתכלה אליי בעיניים הכחולות והמבריקות שלה, שתמיד היה בהן הניצוץ הזה. אני נשמע קישטי אני יודע.
״שוב הפסדת לי!״ היא צחקה וחרצה לי לשון.
אבל אני רק המשכתי לבהות בה. לבהות בה היה יותר כיף מלשחק משחק וידאו מטופש.
עד היום אני בכלל לא יודע אם היא שמה לב שבהיתי בה כל כך הרבה כל הזמן, או שאף פעם לא אמרה לי שהיא כן שמה לב.
או שפשוט לא היה לה אכפת.
YOU ARE READING
Goodbye Christopher
Teen Fictionהיא וכריסטופר היו החברים הכי טובים פעם. מה קורה כשהיא נוסעת וחוזרת לאחר 5 שנים, 5 שנים בהם לא דיברו או ראו אחד את השנייה והשאירו סוף ריק אותו ממלאות רק שתי מילים? ״להתראות, כריסטופר.״ *הסיפור מורכב מקטעים מתוך הזיכרון של כריסטופר (לא לפי הסדר, זה ב...
