נקודת מבט הארי:
לאחר שסיימנו לאכול את הפיצה או יותר נכון להגיד נייל אכל את הפיצה, החלטנו ללכת למרכז העיר. אך לפני נייל ביקש לעצור בביתו, בכדי שיוכל לקחת כסף ולהחליף בגדים.
"נייל, למה לוקח לך כל כך הרבה זמן?" צעקתי מהקומה התחתונה, רק אני והוא בבית. "חכה, אני עוד מעט מסיים" הוא צעק בחזרה מהקומה השניה.
לאחר עשרים דקות הוא סוף סוף ירד, "אמרת שאתה יורד עוד מעט" אמרתי עצבני, "זה באמת היה מהר" הוא ענה במשיכת כתפיים. "לא זה לא, זה היה עשרים דקות" אמרתי מנסה להירגע.
רוב ההליכה לא דיברנו . "הארי אני רעב" נייל ילל. "לפני עשר דקות אכלת" עניתי, כמה בן אדם אחד יכול לאכול?
ברגע שנכנסנו לקניון שהיה במרכז העיר, קפאתי במקומי. "נייל בוא נלך מפה" לחשתי, "למה? רק הגענו" הוא שאל מבולבל. "אני יודע אבל הוא פה" אמרתי תוך כדי שהסתובבתי ללכת.
"הארי, נייל" נשמע קול מאחורי, פאק, הם קלטו אותנו. הסתובבתי עם חיוך מזויף "היי" נייל מלמל ואני שתקתי. "מה קרה? בלעת את הלשון הארי" לואי הקניט. בלעתי את הגוש שנוצר בגרוני "שלום ליאם" אמרתי לא מסתכל על לואי.
"שלום הארי" ליאם אמר עם חיוך, אני לא מבין איך מישהו נחמד כל כך יכול להסתובב עם לואי. "מה איתי? לי לא מגיע שלום?" הוא שאל עם חיוך מעצבן, "היי לואי" חייכתי חיוך מזויף. "טוב, אנחנו צריכים ללכת" נייל אמר ומשך אותי משם. "תודה" לחשתי ברגע שהתרחקנו מהם, לואי מעצבן אותי כל כך.
***
לאחר כמה שעות חזרנו הביתה, נייל ביקש לישון אצלי בגלל שאמא שלו עובדת משמרת לילה והוא מפחד להישאר לבד, לפעמים אני תוהה איך ילד בן שש עשרה יכול להתנהג כמו ילד בן חמש.
הלכתי לביתי ונייל הלך לביתו, לאחר כעשר דקות נייל הגיע אלי עם שני תיקים. תיק אחד לבגדים ותיק אחר לבית ספר.
"האז משעמם לי ואני רעב" נייל ילל, "כמה לא מפתיע" אמרתי בגיחוך. "במקום לצחוק אלי אולי תביא לי אוכל" הוא ענה ודחף אותי מהספה. נפלתי על הרצפה , "לא" עניתי תוך כדי שקמתי מהרצפה הקרה. "טוב אז אני אבוא לבד" הוא ענה והלך למטבח.
"הארי המקרר שלכם ריק" נייל צעק לאחר כשתי דקות. חייכתי לעצמי והדלקתי את הטלוויזיה. "למה אין לכם אוכל?" נייל מלמל עצבני והתיישב לידי. "הארי אני הולך הביתה להביא חטיפים" נייל אמר ויצא מהבית. לאחר כדקה אמי חזרה עם שקיות, כנראה היא נכנסה לחנות בכדי לקנות מצרכים, הלכתי לכיוונה לעזור לה.
"איך היה בבית ספר?" אמי שאלה מתעניינת והמשיכה לסדר את המצרכים. "לא היה משהו מעניין היום, נייל בא לישון אצלי היום" אמרתי, היא לא מודעת לכל מה שקורה עם לואי . "חזרתי" נשמעה טריקת דלת. "ערב טוב נייל" אמי אמרה בחיוך. "ערב טוב גברת סטיילס" הוא אמר רציני, "נייל אמרתי לך בעבר ואני אגיד את זה שוב תקרא תקרא לי אן" אימי אמרה רצינית.
עלינו לחדרי על מנת לישון. החלפתי בגדים ונכנסתי מתחת לשמיכה וכך עשה גם נייל. נרדמתי לאחר כעשרים דקות ונייל נרדם עוד לפני.
"הארי קום כבר" אחותי צעקה עלי, כיסיתי את ראשי עם הכרית והיא לקחה את הכרית וגם את השמיכה. "עוד חמש דקות ג'מה" מילמלתי בעייפות. "אין לך חמש דקות, עוד רבע שעה האוטובוס שלך מגיע ואני לא מתכוונת להסיע היום" היא אמרה עצבנית.
"למה את עצבנית, זה התקופה הזאת בחודש? את במחזור?" נייל התעורר, "למה כל פעם שאני עצבנית זה הדבר הראשון שאתם הבנים שואלים? אסור לי להיות סתם ככה עצבנית? ודרך אגב נייל התשובה לשאלה שלך היא, לא אני לא במחזור" ג'מה צעקה ויצאה מהחדר.
"יש לנו זמן לישון" נייל אמר ונשכב בחזרה. הוא ישן על הספה הנפתחת שלי, היא נמצאת מול הטלוויזיה. "אין זמן צריך ללכת, השעה שבע בשבע ורבע צריך להיות בתחנה" אמרתי וזרקתי עליו כרית. "לא צריך לזרוק כריות אני קם" נייל מלמל לעצמו.
"נייל תתלבש כבר עוד חמש דקות צריך לצאת" צעקתי עליו תוך כדי שלבשתי חולצה. "אני מתלבש" הוא צעק בחזרה. נעלתי נעליים ולקחתי את התיק שלי ושל נייל ושמתי ליד הדלת כניסה לאחר כדקה או שתיים נייל ירד והלכנו לכיוון התחנה.
הגענו לתחנה ולואי לא היה, כנראה שהוא מאחר או משהו. פעמים רבות לואי איחר לאוטובוס ואז הגיע עם ליאם או בסבב השני של האוטובוסים. האוטובוס הגיע ולואי עדיין לא היה בתחנה.
YOU ARE READING
I Hate You, Me Too. - Larry Stylinson
Fanfictionמכירים את זה שיש את בן האדם הזה שחייב להציק לכם, לאמלל את חייכם, להרוס אתכם? אז לי יש אחד, וקוראים לו לואיס וויליאם טומלינסון, או בקיצור לואי. ובמקרה אותו בן האדם הוא השכן שלי. אזהרות: * שפה גסה * אלכוהול ועישון
