I Hate You, Me Too. - Larry Stylinson

פרק 8

* הודעה קטנה לגבי הפרק, בפרק הזה יהיה קטע אשר בו יהיה אותו אזור זמן, אבל נקודות מבט שונות. לכן יהיו דברים אשר יחזרו על עצמם.

נקודת מבט לואי:
"אתה רוצה לדבר עם הארי?" נייל שאל בקול ערסי נוטף כעס, "מה אם הוא לא רוצה לדבר איתך?" הוא המשיך באותו הטון. "אז אני אשאל אותו את זה, עכשיו תזוז ותן לו לדבר בשם עצמו" החזרתי באותו הטון, "הוא לא רוצה לדבר איתך" נייל המשיך אך אני התעלמתי והזזתי אותו מדרכי מתקרב להארי. "אני מצטער הארי, לא התכוונתי, בכלל לא רציתי להפיל עליך את המגש. דחפו אותי וזה נפל" אמרתי אך הפעם בטון רך ועדין יותר. "יש לי חולצה בלוקר שלי אם אתה רוצה" המשכתי לאחר כמה דקות של שתיקה. "הוא לא צריך ממך כלום" הבלונדיני המעצבן ענה במקום הארי שוב. "אני חושב שהוא יודע לענות לבד" ניסיתי להישאר רגוע אך ללא הצלחה. " למה אתה עושה את זה?" נשמע קולו של הארי בפעם הראשונה. "את מה?" שאלתי בבילבול לא מבין על מה הוא מדבר. "את הכל. פעם אתה מדבר איתי בצורה נורמלית, פעם אתה מתעלם ממני. פעם אתה מכה אותי, פעם אתה דואג לי. כשאנחנו לבד אתה מדבר איתי כמו לבן אדם נורמלי וכשאתה ליד החברים שלך אתה יורד עלי, ואם לא אז אתה שותק ונותן להם לעשות את כל העבודה." הארי אמר, לא יוצר קשר עין איתי ואני ניסיתי להבין מה אני אמור לענות. "תחליט כבר" הוא אמר והפעם הסתכל עמוק בעיני ויצא מהחדר משאיר אותי לעכל את כל מה שאמר.

לאחר כמה דקות של עמידה במקום וחשיבה החלטתי ללכת לבקש סליחה מהארי, אבל הבעיה היא שהוא לא ירצה לדבר איתי. 'ליאם, מה עושים במקרה שצריך לבקש סליחה אבל הבן אדם שצריך לבקש ממנו סליחה לא רוצה לראות אותך או לדבר איתך?' ושלח. לאחר כמה שניות קיבלה הודעת תשובה מליאם: 'תנסה לכתוב מכתב להארי' איך הוא ידע שדווקא מהארי אני רוצה לבקש סליחה? החלטתי לעזוב את השאלה הזאת לאחר כך ומיהרתי להוציא דף נייר מהתיק על מנת לכתוב מכתב סליחה להארי.

' להארי,
אני כל כך מצטער על כל מה שקרה. לא התכוונתי להפיל עליך את המגש, דחפו אותי והמגש נפל. ניסיתי לעצור את החברים שלי כשלא ראית אבל הם לא הקשיבו לי. אני החלטתי כבר מה אני רוצה. אני מקווה שתבין לבד את ההחלטה וכאשר תבין תבוא לדבר איתי.
לואי.'

סיימתי לכתוב והתכוונתי ללכת לשים את הפתק בלוקר של הארי. כאשר הגעתי לאזור הלוקרים בבית ספר ראיתי את הארי בלי חולצה ואת נייל אשר מביא לו חולצה. למרות שאני יודע שהם חברים מאוד קרובים עוד מאז שהיו ילדים קטנים הרגשתי עקיצה בלב. קימטתי את הדף וזרקתי אותו על הרצפה עוזב את המקום במהירות, והולך לכיוון משרדה של המורה למתמטיקה לשיחה שהיא קבעה לי.

נכנסתי למשרדה והמורה התחילה לספר לי על אפשרויות שונות שיכולות בתאוריה לעזור לי במתמטיקה אך הבנתי ששום דבר לא יעזור לי. לבסוף היא אמרה שהיא יכולה למצוא לי מורה פרטי ובדיוק לאחר המשפט הזה הדלת נפתחה והארי נכנס למשרדה. "שלום הארי, תודה שהגעת" המורה אמרה בשמחה ושנינו הסתכלנו עליה בבילבול. "מה קורה כאן?" הארי שאל לאחר כמה שניות ניגש ישר לעיניין. "הארי אתה התלמיד המצטיין שלי ולואי מתקשה במתמטיקה, אז חשבתי שאתה תלמד אותו את החומר אחרי שעות הלימודים כדי לעזור לו" המורה ענתה בחיוך, הבנתי על איזה מורה פרטי היא דיברה. הארי שתק כמה דקות, ככל הנראה חשב על הצעתה של המורה. "מה אתה אומר מר. סטיילס?" המורה שאלה לאחר כמה דקות. "אני מוכן לעזור לו" הארי אמר לבסוף, אם הוא הסכים לכך זה סימן שהוא מוכן לדבר איתי, מבלי ששמתי לב התחלתי לחייך. "אתם משוחררים" המורה אמרה עם חיוך והצביעה על הדלת. "תודה" אמרתי בשקט ויצאתי מהחדר ומיד אחרי יצא הארי. שמתי לב לכך שבכיסו של הארי יש דף נייר מקומט אך לא יחסתי לכך חשיבות רבה מידי.

נקודת מבט הארי:
"קח" נייל אמר מושיט לי את חולצתו הנקייה. "תודה" מילמלתי בשקט מוריד את חולצתי, הרגשתי כאילו לואי עמד שם וראה הכל אבל כאשר הסתובבתי לא היה שם אף אחד. במקום בו חשבתי שעמד ראיתי דף מקומט. לאחר שהחלפתי חולצה הלכתי לאותו המקום בו ראיתי את הדף המקומט, לקחתי אותו לידי ודחפתי לכיס לא מסתכל עליו יותר. הלכתי לכיוון משרדה של המורה למתמטיקה שביקשה ממני לגשת בהפסקת הצהריים.

הגעתי למשרדה וכאשר נכנסתי לתוך המשרד ראיתי את לואי יושב שם. "שלום הארי, תודה שהגעת" אמרה המורה בחיוך ואילו אני הסתכלתי עליה בבילבול וזה היה אותו המבט של לואי גם כן. "מה קורה כאן?" שאלתי בלי יותר מידי הקדמות, "הארי אתה התלמיד המצטיין שלי ולואי מתקשה במתמטיקה, אז חשבתי שאתה תלמד אותו את החומר אחרי שעות הלימודים כדי לעזור לו" היא אמרה והסתכלה על שנינו, מה אני אמור להגיב על זה? האם אני רוצה לעזור לבן אדם אשר פגע בי או שאני אשאיר אותו להתמודד עם הקשיים שלו בעצמו.

"מה אתה אומר מר. סטיילס?" המורה שאלה לאחר כמה דקות, "אני מוכן לעזור לו" אמרתי לבסוף וראיתי את חיוכו גדל. "אתם משוחררים" המורה אמרה בשמחה והצביעה על הדלת, לואי הודה לה בשקט ולאחר מכן יצא.

"באיזה שעה ניפגש?" שאלתי בשקט לא מביט בו, "מתי אתה יכול?" הוא ענה לשאלתי בשאלה. "היום אני פנוי כל היום, למעשה התבטלו לי השעתיים האחרונות אז אני בדרך הביתה עכשיו" עניתי והסתכלתי על שעוני. "אוקי, נחזור הביתה עכשיו ואחרי שנחזור נלך אלי או אליך?" לואי המשיך. "נלך אליך, רק קודם אני צריך להגיע הביתה להשאיר את התיק ולקחת כמה דברים" אמרתי והוא הנהן בהסכמה והתחלנו ללכת הביתה. בדרך הביתה דיברנו על נושאים סתמיים וצחקנו על כל מיני דברים, גיליתי שהוא בעצם לא כל כך רע כמו שחשבתי ואולי מה שקרה היום היה באמת טעות.

נפרדתי מלואי ונכנסתי לביתי, "היי, איך היה עם השכן?" אחותי הגדולה שאלה בשניה שנכנסתי הביתה. "מה? את עקבת אחרי?" שאלתי בהלם. "לא, פשוט כל הרחוב שמע אתכם, אתכם ואת הצחוק שלכם" היא ענתה ונגסה בתפוח שהיה בידה. "אני רואה שאתה ממהר אז לך כבר" היא אמרה לא מסתכלת עלי אלא שקועה בטלוויזיה. עליתי במהירות לחדרי מוציא את כל הציוד שהיה בתיקי משאיר רק מתמטיקה בתיק. לאחר שהייתי מוכן הכנסתי את ידי לכיס חולצתי ומצאתי בו את דף המקומט שמצאתי על רצפת בית הספר והחלטתי לקרוא אותו.

' להארי,
אני כל כך מצטער על כל מה שקרה. לא התכוונתי להפיל עליך את המגש, דחפו אותי והמגש נפל. ניסיתי לעצור את החברים שלי כשלא ראית אבל הם לא הקשיבו לי. אני החלטתי כבר מה אני רוצה. אני מקווה שתבין לבד את ההחלטה וכאשר תבין תבוא לדבר איתי.
לואי.'

קראתי את הפתק והבנתי על מה לואי דיבר, הוא כנראה כתב את זה מיד אחרי שצעקתי עליו. וזה אומר שגם לא דימיינתי את לואי שם אלא באמת ראיתי אותו באזור הלוקרים בזמן שהחלפתי חולצה.

לאחר כמה דקות של ישבה על המיטה ומחשבות שונות על לואי נזכרתי שאני אמור להיפגש איתו וקפצתי מהמיטה כאשר נזכרתי בכך. ניגשתי לדלת ביתו ודפקתי עליה, לאחר כמה דקות הדלת נפתחה ושם עמד לואי בלי חולצה מעט רטוב. "או הקדמת, תיכנס, אני כבר בא" הוא אמר ופינה לי מקום כדי שאוכל להיכנס. "אני יודע מה החלטת" אמרתי בשקט לאחר שהסתובב, "מה?" הוא שאל בהלם מסתובב ומסתכל עלי.