"Sometimes it lasts in love but sometimes it hurts instead". Adele
'אני מלטף את לחייה בידי הגדולות מנשק חלושות את שפתיה הקרות, אין חום ואין מענה. אני יודע שהזמן עובר לו ו-העבר שינה לי את הכל אני מבין שהיא זאת ששינתה ובזכותה אני מרגיש מאושר אך לא מלא, כי היא לא כאן איתי היא בעולם אחר ואני מסתכל יודע שלא אוכל לראות את עינייה עד שתתעורר. התאומים נרדמו ואני מתישב לידה מביט בה ומקווה שזה לא הסוף יודע שכל הזכרונות הישנים יעלו להם ורק שלא התחיל לבכות (הוא נהיה רכרוכי עם השנים- הערת הכותבת)
**פלשבק**
"אמיליה, נו באמת את מתכוונת לעלות כדי להמשיך את העבודה או מה?" אני שואל ואומר במקצת "כאילו שיש לי בררה" היא אומרת ומתישבת ברכב. ואני מתניעה את האוטו ונוסע מהר. לבסוף אנחנו מגיעים לביתי, עברו כמה חודשים טובים והעבודה היא למחצית השנה שלושה חודשים עם אמיליה, אני חונה מול ביתי בעל השלוש הקומות "וואו" אמיליה אומרת בציניות בכל פעם שבאה לכאן אני יוצא מהרכב מתקדם ופותח לה את דלת הרכב "אני יכולה בעצמי, תודה" היא אומרת בזלזול ומעיפה את ידי. היא עוברת אותי ומחכה שהפתח את הבית, אני נכנס והיא אחרי "רוצה לשתות משהו?" אני שואל "לא תודה, מקס" היא עונה ומגלגלת עיניים שנינו עולים למעלה לחדרי ואני מתישב על מיטתי והיא לידי שולפת את המחברת הסגולה והעבה מתיקה אם כל מה שעשינו עד עכשיו. היא מסתכלת אלי עיני התורקיז שלה נוצצות מולי וחייוך קטן מבצבץ בין שפתיה אני מחייך חזרה מוצע לכך שמצב רוחה משתנה כל דקה. אחרי שעתיים של עבודה מייגעת בה סיימנו חלק נוסף, אני נשכב אחורנית על גבי המיטה מביט בתקרה והיא עושה כמוני "חשבתה פעם בכלל מזה רגשות והכל?" היא שואלת ואני שומע רעד בקולה. "טוב כן.. אפשר להגיד פעם לא כל כך האמנתי ברגשות ולאחרונה זה מתערער" אני אומר בפשטות כאילו זה שום דבר "באמת" היא אומרת מופתעת כשהיא מסתכלת אלי בישיבה "כן הכרתי משהי לאחרונה ולא יודע אני מרגיש אחרת" אני אומר בכנות, עינייה נוצצות והיא חוזרת לשכב לידי "ואת?" אני שואל "האמת גם אני הכרתי משהו אבל אני לא בטוחה ברגשות שלי כלפיו" היא אומרת ורואים שהיא מסמיקה "אז אני אשאל אותך משהו" אני קובע מאשר אומר והיא מהנהנת בשאלה ומסתכלת אלי "את נפגשת איתו?" אני שואל "כן, רוב הזמן" היא עונה בסוג של תשובה מתחכמת ומסמיקה "את מדבר איתו?" המשכתי לשאול והיא רק מהנמהנת "ואחרון את מסמיקה לידו?" שאלתי בקול תחמן ומגורה כשהיא מצחקקת ומהנהנת את ראשה "אז את אוהבת אותו" אני קובע "כן" היא עונה בקול חלש שיוצא מפיה. היא מסתכלת אלי ועינייה נוצצות מולי, אני ממש טובע בהם והבנתי מה אני מרגיש אליה כל כך. אני מחליט להיות נועז ונתקרב אליה והיא לא נרתעת עד שריסקתי את שפתי בשפתיה כנשיקה עם המון תשוקה.
**סוף פשבק**
אני עוד לא מצליח להירדם, אני חזרתי הביתה עם התאומים שנרדמו עוד שם, שוכב במיטה לבדי ונזכר עוד מתקופת התיכון מבין כמה זמן עבר מאז. יודע שאני השונה עכשיו ולא אותו הבאד בוי המגעיל שהייתי, הפכתי לבן אדם רגיש עם מטרות עצמיות לדאוג לתאומים ולהמשיך בחיים גם אם הצטרך את קץ הימים בשביל שהיא תתעורר. אני חושב אליה ומחייך יודע כמה אני אוהב אותה ולאט נרדם לשינה עמוקה נטולת חלומות.'
וואי הרבה זמן לא עדכנתי היה לי דודה רצינית חח מקווה לקוראים וחג שמח *דובדבן*
YOU ARE READING
האהבה ששינתה את הכל
Random"{ 'היא עוד שם' הוא צעק, 'תתנו לי להיכנס' הוא אמר והרפה מהם. 'אתה לא יכול להכנס לשם' אמר הכבאי כשתפס אותו כמה מטרים מהלהבות.., מצאו אותה כ- 3 כבאים העלו אותה על האלונקה לתוך האמבולנס ואני איתה.., אני רואה אותה נושמת ומקווה שהיא לא תלך לי היא צריכה ל...
