שכבנו שם , פשוט שנינו. תחת שמיכת הכוכבים שנדמתה כאם מלטפת.
היא התרוממה בפיתאומיות , מתוך הרגל התחלתי לקום אחריה. מגע ידיה הקטיפתי עצר בעדי ודחף אותי חזרה לשכיבה.
היא התיישבה על בטני ופשוט הסתכלה.
הסתכלה כמו שרק היא יודעת , באותו מבט סגול - אפור יודע , יודע משהו שאתה לא.
היא נשמה נשימה עמוקה ופתאומית , עיניה הפכו אפור סוער מבעד למסך הדמעות שרק חיכה להתפרץ.
צחקוק חסר כל הבעה נפלט מבין שפתיה ,
" הידעת , אני שונאת אנשים אם עיניים כחולות " פלטה לאחר עוד נשימה פתאומית שנועדה לעצור את הכעס שרצה להתפרץ מעיניה.
הבטתי בה מופתע לחלוטין , כבר התרגלתי לפיסות המידע שכינתה 'תגליות' . כל פעם הייתי בולע אותן בהשתוקקות , כי בעצם אלה היו חלקים מהתעלומה שנקראת 'אודרי'.
אבל מילותיה האחרונות הפתיעו אותי בהחלט.
" כן , כן , תאמין או לא אני פשוט שונאת אותכם , יש לכם מן מבט יודע - כל .
לפעמים אני מרגישה כאילו אתה מסתכל לתוך תוכי , יודע את כל סודותי הכמוסים" רטנה במן שעשוע ציני.
פתחתי את פי בכדי למחות , ומיד השתתקתי . הדמעות שלה היו אלה
שהפסיקו אותי , אותם שביליי רסיסים שקופים למחצה שכל כך אהבתי לצפות בהם.
עד כמה שזה נשמע סדיסטי זו הייתה האמת , הדמעותיה היו המחזה היחיד שגרם לליבי להפסיק לפעום כמעט לגמרי.
אותן עיניים סגולות - אפורות שנדמו כעשויות זכוכית , נשברו לאלפי רסיסים והתמזגו לשבילים שקופים למחצה , אותו מראה של עיניה מתנפצות לאלפי חלקיקים נוצצים , רק המראה הזה יכל להסב לי אושר אמיתי.
האושר לא נבע מהעובדה שהיא בוכה , אלה מהעובדה שהיא עדיין מסוגלת להרגיש.
" אל " התחלתי להגיד , ומיד נקטעתי .
" לא , לעזעזל , שלא תעיז להגיד לי לא לבכות , אין לך שום זכות !" צעקה בזעם מאופק. העברתי את אצבעותי ברפרוף קל על פנייה על מנת להרגיע את הסערה שמתחוללת בתוכה.
" אתה יודע , אני אפילו לא מבינה את עצמי כבר ! , כמה זמן אני מכירה אותך ? , חמש חודשים? , ובום , אין יותר ' אודרי אגט הישנה והרעה ' עכשיו אני שונה ,והכל בגללך! " המשיכה לצעוק ,
" ואתה יודע עוד משהו , " לחשה ואז זרקה את ראשה לאחור ופרצה בצחוק היסטרי מהול בדמעות .
" אני אוהבת את זה , אני אוהבת את זה ! " צעקה בקולי קולות.
" רוצה לשמוע עוד ; ברגע שתעזוב כבר לא תחזור, שנינו יודעים את זה אין טעם להתכחש "
קבע בלחש , שוב פתחתי את פי כדי למחות , ושוב נקטעתי .
" רק תקשיב לי " רטנה בבכי מחויך.
" לא את תקשיבי לי ! , נמאס לי מהשטויות שיוצאות לך מהפה ! , עכשיו את תשתקי ותקשיבי לי " צעקתי בכעס וכאב ובלבול , ואלוהים יודע שזאת לא כל הרשימה.
התרוממתי לישיבה , והסתכלתי לתוך עיניי הקריסטל שלה , אותן עיניים החזירו לי מבט מופתע . אף פעם לא צעקתי עלייה , ולא הייתה אפילו פעם אחת שבה חלקתי על דעתה.
" את צודקת , " לחשתי , עיניה המבולבלות הופנו לעבר הרצפה , הנחתי את ידי משני צידי פניה והרמתי את מבטה אליי .
" הסיכוי שאני אחזור שלם או חיי הוא אפסי , אבל רוצה לשמוע משהו מפתיע? " מלמלתי לתוך שערה ,
" לא אכפת לי , לא אכפת לי לא לחזור , " לחשתי ומיד פרצתי בצחוק היסטרי בדומה לשלה , הרפתי את אחיזתי מפניה ונזרקתי שוב לשכיבה. עצמתי את עיניי וחיוך ענקי נמרח על פניי.
" כל כך נמאס לי , את בחיים לא תביני עד כמה " מלמלתי מבעד לחיוך.
זה סתם קטע , אשמח לדעת אם כדי לי להמשיך אותו.
זה באמת יעזור אם תגיבו >.<
