"
ישבנו באחד החדרים היותר חשוכים באחוזה
, האור היחיד הגיע מהאח החמים שמולו ישבתי.
כל אותו ערב בער בי דחף לשים יד על אחד הספרים שעמדו בסדר מופתי על מדפים אשר כיסו את כל קירות החדר.
אבל במיוחד על ספר אחד , כריכותו הצבעונית מעט התקלפה בשוליים וגילתה כריכת עור שחורה ובוהקת.
סובבתי את ראשי לעבר יושבי החדר , כולם עסקו בשיחה כלשהיא כמעט בלחש.
בצעדים קטנים התקדמתי לאותו ספר , פתחתי בעדינות את דלת הזכוכית הדקה , ושלחתי את ידי לעבר הספר.
" שלא תעיזי לגעת בו " נשמע לחישה תוקפנית מימני.
הנחתי את ידי בחזרה בחיכי , והסתובבתי באיטיות לעבר מקור הלחישה.
"
גופי זעק למעט מנוחה , הישיבה על רצפת החדר הקרה לא תרמה לכך.
בין אצבעותיו הארוכות נחה קערה , ובתוכה מים.
עיניי לא משו מהקערה , שפתאום כל כך דמתה לאמבטייה חמימה , בשולי ראייתי הסתלסלו להם אדיי חום מפתים.
רק לאחר רגע הבנתי שזה בלתי אפשרי לאור הכפור ששרר בחדר.
" כמה שאני רוצה עכשיו אמבטיה חמה ונעימה ". מלמלתי לקייטי בלחש.
בתגובה קייטי רק נרעדה ושלחה מבט מהיר לכיוונו.
הפתאומיות בה עזב את הקערה הייתה מדהימה ומפחידה בעת ובעונה אחת.
מה שהיה מדהים אף יותר , הייתה העובדה שהמים שהיו בתוך אותו קערה פשוט קפאו בדרך לרצפה.
" תצאו. חוץ מאלייזה " קולו נשמע בפעם הראשונה להיום .
זה אתגר קטנטן , או שיותר בקשה.
תסבירו לי מה לפי דעתכם קרה בקטע הזה .
