Playing With Fire *Hebrew* *girlxgirl*

בריחה

די התרשמתי להגיד את האמת, בחיים לא הייתי מנחשת שיהיה לסתיו אופנוע. אבל הינה מולי אופנוע אדום סקסי עם סתיו סקסית עולה עליה ומושיטה אלי קסדה שחורה. היינו בחנייה האחורית של פיצרייה מעבר לכביש מהבית ספר. בהתחלה לא הבנתי לאן בידיוק היא מובילה אותנו וכשהיא הסבירה פשוט צחקתי עליה. מאיפה החתיכה הזאת נפלה?! טוב נו עדן תירגעי, תעמידי פנים נורמליים. לקחתי ממנה את הקסדה, ״את בטוחה שזה באמת שלך ואת יודעת לנהוג?״

היא ציחקקה וענתה, "מה? את מפחדת עדן?"

"מה פתאום, פשוט לא כל-כך בא לי למות היום, אולי מחר אבל לבינתיים אני בסדר כאדם חי" עניתי במהירות וחבשתי את הקסדה ועליתי על האפנוע. סתיו לקחה לי את הידיים ושמה אותם סביב מותנייה. ברור שהסמקתי אבל למזלי הגב שלה היה אלי אז יכולתי להתחבא.

"תחזיקי חזק" היא אמרה ומייד אחרי זה היא הדליקה את המנוע ויצאנו מהחנייה. מחצתי את גופי צמוד אלייה מייד. האמת היא, סתיו בד-אס. ואני? חלשלושית קטנה שלא יכולה להיפרד מסתיו עד שהדבר המהר הזה יעצור וימות! הגאנו לרמזור אדום ועצרנו, אבל עדיין לא עזבתי את סתיו. היא שמה לב לזה והניחה את ידה על ידי כדי לנסות להרגיע אותי. ברגע שהעור שלנו נגע פניי ניהיו אדומות כמו עגבניה והיו לי כל-כך הרבה פרפרים בבטן שפחדתי שהם יעופי לי מהאוזניים! כשהרמזור התחלף לירוק היא החזירה את ידה לכידון כדי לנהוג, הרגשתי כאילו נפל לי הלב קצת. אני לא ממש יודעת איך להסביר את זה אבל כל מה שרציתי  זה לגעת בה שוב ולהרגיש שאני בשמים.

לא בדיוק ידעתי לאן אנו נוסעים אבל לאט לאט התחלתי להנות מהנסיעה הפסיכית הזאת. ניראה לי שאנחנו בכיוון למרכז העיר, לא היה לי אכפת כבר לאן אנחנו נלך, העיקר שאני לא בבית. ההורים שלי בטח ירטחו כשהם ישמעו שזרקו אותי מבית הספר לשבוע. אם יכולתי לא הייתי אפילו חוזרת הביתה במשך השבוע הזה, אין לי כח לשמוע את הוויכוחום שלהם.

הייתי כל-כך מרוכזת במחשבות שלי שלא שמתי לב שהאטנו לייד פארק חמוד בקצה של העיר. ירדנו מהאופנוע ועקבתי אחרי סתיו, "אני תמיד באה לפארק הזה אחרי יום מעיץ או קשה. אמא שלי הייתה לוקחת אותי לפה כשהייתי ממש קטנה, לפני שעברנו".

ניסיתי להסתכל סביבי אבל כל פעם חזרתי להביט בסתיו. הרגשתי כל-כך קטנה משום-מה, נותנת לאיזה
תלמידה חדשה להוביל אותי באזור לא מוכר לי.

״נו די עדן, אני רואה אותך מסתכלת עלי. מה? יש לי איזה ליכלוך על הפרצוף או משהו?״ היא התחילה לצחוק כשהיא ראתה את הפרצוף האדום שלי. בטח שהיא תפסה אותי. משחתי בכתפיי והמשכתי ללכת כאילו שום דבר לא קרה. אחרי כמה דקות שקתות הבטן שלי התגרגרה ועוד פעם סתיו התחילה לצחוק.

״די לצחוק עלי! אין מה לעשות אני רעבה, עזבנו את בית הספר לפני ארוחת צוהרים. הבטן שלי מתחננת לאוכל חח״.

סתיו לקחה לי את היד והובילה אותי לדוכן נקניקיות לא רחוק מאיפה שהיינו. אפילו לא שמתי לב שהיא מחזיקה לי את היד- הייתי עד כדי כל רעבה! זה ממש רציני כשאני לא אוכלת, אני נהיות עייפה ומצוברחת ואין לי סבלנות לכלום! סתיו הזמינה שתי נקניקיות ושילמה, ולא עזבה לי את הייד כשהיא עשתה זאת. מה זה אומר??

נישיתי לא לשים לב עלייה ולהתרכז באוכל, קצת קתצופ׳, קצת חרדל, קצת יד הרכה של סתיו... המשכנו ללכת בשביל ולאכול בשקט, היה ממש יום יפה וכבר עבר המון זמן מאז שעשיתי כזה טיול חופשי. החלטתי לשחק איתה משחק שאלות, רציתי ממש להכיר אותה כבר.

״בו נשחק משחק, אני אשל אותך שאלה ואת צריכה לענות או לעשות משהוא... אממ מוזר! בסדר?״

״טוב, אבל אני שואלת קודם. יש לך אחים או אחיות?״

ניזכרתי באחי וחייכתי, ״יש לי אח גדול, קוראים לו בנג׳י. הוא באוניברסיטה עכשיו. תורי! כמה זמן יש לך כבר את האופנוע הסקסי שלך?״

היא התחילה לצחוק מהשאלה שלי והסמקתי, לא רק כי נהייתי נבוכה אבל גם מכיוון שהצחוק שלה צליל מקסים. אני מכווה שאני יזכה לשמוע את הצחוק שלה תמיד. ״איך ידעתי שתישאלי אותי את זה! יש לי את דנה שלי רק כמה חודשים.״

״קראת לאופנוע דנה?״

״כן, יש לך בעייה שאני רוכבת עלייה?״ היא קרצה לי ואני כמעט נפלתי. היא באמת אמרה את מה שאני חושבת שהיא אמרה? יא ואני חשבתי שאני בד-אס.

״טוב נו תרכבי על מי שאת רוצה, תורך לשאול משהו״ נעשיתי להביר נושא, משום מה לה הרגשתי בנוח עם הרעיון שהיא רוכבת על מי שהוא/מה שהוא. אני ממש מוזרה היום.

״חח את חמודה כשאת נבוכה. טוב, אם את היית יכולה איזהו כוחות מיוחדות, כמו להפוך לחייה או משהו, איזה היית רוצה?״

״ואת מוזרה, אבל אם רציתי איזה כוח מיוחד אני הייתי רוצה לעוף! אני לא יודעת אם הייתי רוצה כנפיים או לא, אבל אני בטוח רוצה לעוף.״ עניתי לה בלי אפילו שנייה לחשוב. תמיד רציתי לעוף, ההרגשה של חופש ואוויר צח.

״יא אז למה פחדת כל כך כשרכבנו? אז באמת מרגישים כאילו עפים חח.״ דחפתי אותה לצד קצת ושלחתי לה מבט, כמובן שהיא פשוט צחקה עליי עוד יותר. אוף למה היא חייבת להיות כל כך מושחת?

״די לצחוק עליי!״ התחלתי לדקדק אותה והיא מזה קפצה ונשתה לברוח. רצתי אחריה עד שהיה עץ בינינו ולא יכולתי להגיע עליה בלי שהיא תזוז לצד ההפוך. נאנחתי וויתרתי על לתפוס אותה אחרי כמה סיבובים. התיישבתי מתחת לעץ ושגרתי עיניים כאילו אני נרדמת. אחרי כמה שניות הרגשתי את סתיו לידי ואת ראשה מונח על כתפי. עבר עליי כזאת שלבה, אני יכולתי להישאר ככה כל היום.

ברור שמישהו היה צריך להפריה לנו כי כמובן הורי צילצלו. זזתי קצת מסתיו כדי להוציא את הפלפון מהכיס האחורי ועניתי לצעקות.

~
יאאאא עבדתי כל כל קשה על זה וסוף סוף אני יכולה להוציא את הפרק הזה! זה לא בדיוק מה שרציתי מבחינת עומק ועורך אבל אמרתי כבר די! אתם מחכים כל הקיץ!
תהנו :)