סיפורי ערסים- אליערס ורוברטו

פרק 4

נקודת מבט רוברטו:
לקראת הערב יצאתי לקנות דובונים בקיוסק הקרוב
״מה בשבילך כפרה״ המוכר שאל, הוא היה נראה קצת מבוגר ושעיר, זקנו היה סקסי - אך לא כמו העגיל בגבתו של אליערסי
״שקית מחטיף התירס ׳דובונים׳ בבקשה״ ביקשתי והוא הלך להביא את החטיף
״שקית דובונים לחתיך עם הגשר הוורוד״ אמר כשחזר, הושיט לכיווני את החטיף וכשבאתי לאחוז בו הוא לקח אותו חזרה
״איך קוראים לך?״ שאל
״רוברטו, אבל אתה יכול לקרוא לי רוברטו״ אמרתי ברשמיות וסידרתי את משקפיי
״בכיף נשמה, אני יששכר״ אמר וטפח לי על עצם הבריח
״בואנה יששכר יא בן זונה!״ נשמעה צעקה מאחורה, ומיד זיהיתי את קולו הארוטי של אליערסלה
״אליערס כפרה, הגיע הזין הכל כלול שהזמנת!״ יששכר אמר, הוציא חבילה והושיט אותה לכיוון אליערס שעמד מאחוריי ואחז במותניי.
בהיתי היטב כיצד אליערסושלה חטף את קופסת ה'"ז" הכל כלול' מידיו של הבחור המרנין, יששכר. זה היה מקרה נדיר- לראות כזה דבר צנוע אך גם מרטיט חושים באותו זמן.
יום אחרי זה, היה יום החזרה לבית הספר. האמת לאמיתה היא, שאכן חוויתי חוויות מרנינות בטיול שחוויתי עם כיתתי יא 13. לאחר שהגענו לשטח בית הספר, צעדתי לכיוון התאים הברזליים שיש לכל תלמיד. נזכרתי בספר שקיבלתי מהילדה בעלת החיבוב לנמרים. היה כתוב שם - בפרק 34 עמוד 1 מהסוף, פסקה 2 מההתחלה, שורה 7 מהאמצע, מילה שלישית ורביעית - עגיל בטבור.
החלטתי ללכת עם החבר הכי טוב שלי, אליערסושי לחנות ניקובי העור הקרובה על מנת לנקב חור בעורי באזור הבטן האמצעית. שם קיים טבורי. הגענו לחנות, שם ראינו אדם מתבגר בעל זקן כתמתם ועגיל בקמיצה. ביקשתי ממנו שינקב לי חור בטבור בשביל שאוכל לענוד עגיל בצבע פריווינקל (הערת כותבות: זה צבע אמיתי. קנדיס מפיניאס ופרב אמרה לנו). לאחר מכן, סבלתי מכאבים קשים וחוסר עשיית שיעורי בית לזמן ארוך, לכן, אליערסקוש הסיע אותי הביתה על הבימבה הפרטית שלו. הגעתי הביתה מותש אך שמח עם עגיל חדש בטבור. עכשיו יש לי שם 4 עגילים.

היי! תודה שאתם קוראים ומקוות שזה משעשע!
בשביל הפרק הבא- 10 הצבעות וחמש תגובות !!