נועדנו לאהוב

פרק 1 -זיכרון

בית ספר וורספורג
אני שונאת את החיים שלי פשוט שונאת אותם במיוחד בגלל דילן לורן הילד הכי מגעיל שתקירו בעולם .
הוא חושב שהוא מלך העולם אבל הוא לא הוא בדיוק כמוני
אתם שואלים את עצמכם מה הפך אותו לכזה זה פשוט אף אחד לא יודע ואני בספק אם החבר הכי טוב שלו סטפן יודע למה הוא כזה

״עכשיו כשאת מופשטת מספיק את יכולה למשליך ללכת ״ גילן אמר כשהוא ממשיך לקרוע את הצדדים הקרואים שלי

כל יום זה אותו הדבר התעללויות מכל מיני סוגים ואתם שואלים למה  כי אני ילדה שמנה וענייה ילדה בת 17 שאמורה לממן את עצמה כי ההורים שלה לא יכולים לעשות את זה ולמה כי אין לה כאלה הם נפתרו בתאונת דרכים לפני שנתיים ושתיים וחצי והשאירו מאחוריהם ילדה קטנה בת שנתיים וילדה בת 17

כבר חשבתי להתאבד כמה פעמים אבל כל פעם שניסיתי לעשות זאת חשבתי על סבא שלי שלא יכול לגדל ילדה קטנה בת שנתיים לבד הוא פשוט לא יצליח

״עניונת תמשיכי ללכת זה לא כאילו הבגדים שלך היו שלמים לפני . .. ״

הרבה פעמים חשבתי לספר למשהו אבל לא יכולתי זהו בית הספר של אביו של סטפן כידוע הם בשם השתקן הרשע או חברו הטוב של דילן
יש לו פיוז קצר ושהוא לא מסוגל לפתוח את הפה בלי לריב עם משהו ומדברת אחת שעברה משהו בחיים שלה בגללו
לראות אנשים סובלים מרגיע אותו!

הווה
(תקראו את ההקדמה לסיפור)
אחותי הקטנה אפילו לא עברה גיל בת מצווה ואמורה לסבול את כל זה , את כל העונים הזה ואני שעובדת בשתי עבודות מנסה לממן שלוש נפשות בכסף שמספיק רק לנפש אחת

אני אף פעם לא חשבתי שאני הקורבן בסיפור הזה , הקורבן היחיד הם המשפחה שלי סבא שלי שידע שקורה לי משהו אבל לא הצליח לפענח מה ושהיה אמור לטפל בילדה קטנה בת שנתיים

או אחותי הקטנה שלא מזמן חלתה בסרטן ועוד שיש לה בולמיה
הם הקורבן היחיד בכל הסיפור הזה , הם הקורבן של סטפן

דילן גם הוא קורבן , שתינו גדלו באותה שכונת עוני אפילו שלא דיברנו הוא היה שונא אותי והוא עוד יותר שנא אותי כשהוא הסתובב עם סטפן הוא היה פשוט אוהב להסיט אנשים נגדי

״ביתי אנכנו אמורים לצאת לבית משפחתו של בעלך לעתיד ״ סבא שלי אמר , כל כך לא רציתי לפגוש אותו אבל הייתי חייבת הכל בשביל אחותי הקטנה

סטפן גדול ממני בשנתיים הוא בן 25 וכפי שהבנתי מסבא שלי במסורת המשפחתית שלהם הם חייבים להתחתן עד גיל 24 סטפן עוד לא התחתן כשסבא שלי שמע שחברו הוותיק מחפש כלה לנכד שלו הוא החליט ״למכור ״ אותי לאוייב

---------------
עברו להם שעתיים של נסיע ובדרך הנופים השתנו להם מהמקום המסכן וההרוס שאני חיה בו לבתים מפוארים ויפי יפים שאותם שמו בתחילת העיירה שכולם יראו איזה עיירה מפוארת יש פה אבל הם לא ידעו שבכל היופי הזה של העיירה יש אסון גדול של אנשים שמתים מרעב מידי חודשים ואפילו שבועות

״טוב כל כל לראות אתכם , ואותך אגון אדוארד ״ איש מבוגר בחליפה מהודרת אמר לסבי
לעידו עמדו זוג שאותם אני מכירה עוד מימי התיכון אלה הם ההורים של סטפן ואת סטפן שעמד והסתכל רק עלי לא מזיז את הפנים שלו לצדדים

פתאום הרגשתי אותה נערה שמנה בת 17 הבגדים המהודרים שחבשתי היו נראים כמו שק תפוחי אדמה מלוכלך
העיניים הירוקות שלי הביטו רק בסופן בעיניים השחורות והרציניות שלו
ופתאום רציתי לברוח ולא להיות פה יותר.

״אפריל מתוקה את בסדר ?״ שאל אותי סבא מייד הפנתי את מבטי אליו ואל כל האנשים שעמדו סביבינו הנהנתי לסבא לא מסוגלת לפתוח את הפה

אני הולכת לעשות את זה אני צריכה להציל את אחותי הקטנה !