הבריחה//מוקפא

פרק 2

פרק 2-
אבא ניפץ את המכשיר.
מבלי לבזבז זמן, הוא תפס קופסאת שימורים שהייתה במרחק ידו והתקרב אליי במהירות.
התפתלתי במקומי וחשבתי על דבר אחד:
׳הוא הולך להרוג אותי׳.
רגע אחרי שמחשבה זו עברה בראשי,
כאב חד פילח את הגולגולת שלי,
ולפני שהכל ניהיה שחור,
יכולתי להרגיש את הטעם המתכתי של הדם על פי.

**
איפה אני? לא הצלחתי לראות דבר, חושך מוחלט.
אני עיוורת? אולי זה חלום? התחושה לא היתה של חלום. אני לוקחת נשימה עמוקה שלמען האמת די מכאיבה לי וריח מוזר חדר לאפי, דם.
הפעם אין חבלים שכובלים את ידיי.
כנראה שאבא חשב שאני לא אצליח לקום כל כך מהר ממכה כזאת אבל אמא תמיד אמרה שאני לביאה. אמא.
אני שוכבת במקום במטונף הזה, בכותנת המטונפת הזאת.
שוכבת וחושבת איך אבא מסוגל לעשות לביתו דבר כזה?

ידיי סרקו את הפרקט שמתחת לגופי, מנסות למצוא חפץ בעל ערך שיגן עליי מאבי.
נסיתי לייצב את עצמי בעזרת השידה מעליי ואז שמעתי משהו כבד ומתכתי נוחת ברעש ליד כפות רגליי, זה היה פנס.
היה לו קנה מחוספס ומשקלו היה כשל משקולת מפלדה.
התכופפתי ואחזתי בו,
הארתי אותו על פני המרתף והופתעתי לגלות עשרות תמונות קטנטנות מתקופות טובות יותר.

שיערך השחור כעורב בלט בתמונות ומיד ניזכרתי איך הכל התחיל.
תמונה שבה את ואבא לבושים בבגדי כבאים גרמה לי לפרוץ בבכי.
המציאות שבה אבא היה כבאי, ואת זאת שמתת משריפה נראתה לי כל כך רחוקה פתאום.

את זוכרת את היום הזה אמא?
את נסעת לתערוכה המפוארת של הציורים שלך,
שהתרחשה ביפן,
אבל התעקשת לעצור בדרך כדי לראות את הנופים של ירדן-האהבה שלך אל המדבר תמיד הייתה מיוחדת-תמיד היית מצטטת לנו את המשפט של הנסיך הקטן:
"סוד יופיו של המדבר, שהוא צופן אי-שם בחובו מקור מים חיים״
אולי מצאת שם במדבר מקור מים,אבל בהחלט לא חיים.
פרצו לך למכוניתך,שדדו את ציורייך המרהיבים והציתו אותך בתוכה.

שנים שאני מנסה לדמיין איך זה למות כשאת נלחמת על כמה כיסי אוויר אחרונים.
שנים שאני מחפשת תשובות לשאלות שלא יוכלו אף פעם להענות.
האם נחנקת מהעשן בדקות הראשונות?
האם חצאיתך הארוכה בערה באש שלא פסקה מללבות?
האם התפוצצת ביחד עם השמן המבעבע  שבמנוע?
אולי הייתי מצליחה לענות על אחת מהשאלות האלו אילו היו מנתחים את הגופתך.
כלומר,אם הייתה נשארת גופה.
שנים שאני מנסה להבין איך אותו שיער ארוך, חלק, ושחור כעורב הצליח לשרוד את השריפה.
אותו שיער שחור שהורשת לי, אותו שיער שאבא אוהב למשוך בו כל פעם שאני בוכה.
שנים שאני מחפשת את האבא שהיה לי לפני שעזבת.

אני יכולה לשמוע אותו צועק כל לילה.
האשמה אוכלת אותו. ממה מורכבת אשמה?
אשמה מורכבת מאש ומשא.
אותה האש ששרפה את גופתך,הפכה להיות משא על האיש שפעם היה אבא שלי.
האשמה לקחה איתה את היכולת שלו לשמור על הדברים החשובים לו בחיים, ונתנה את היכולת להרוס את הדברים האלו.

כיביתי את הפנס ונשכבתי מחכה לרגע שבו עיניי יעצמו ואני אפגוש אותך, אבל בדיוק כשהנחתי את ראשי נשמעה דפיקה עמומה מעבר לקיר.
הדפיקה הזאת החזירה את האנרגיה בבת אחת לגופי והתרוממתי על רגליי, מנסה להגיע לחלק הגבוה ביותר של המרתף, החלון.

הארתי עם פנסי לכיוון שממנו נשמעה הדפיקה וחיוך רחב,אחד כזה שלא הופיע על פניי במשך יותר משלוש שנים, הפציע על פרצופי כשגיליתי שמי שעומד מהצד השני של החלון,
הוא לא אחר משכני,אלכס.
הוא בא להציל אותי.
ליבי דפק כל כך חזק עד שאיים להתנתק מחזי.
על פניו של אלכס הופיעו זיפים והיה נראה כי עיניו התבהרו.
שיערו השחור והמתולתל, שהיה מגיע כמעט עד לכתפיו בילדותי, היה כעת קצת יותר קצר וקצת יותר פרוע. כמה מתלתליו נפלו על פרצופו, ואני השתוקקתי להסיט אותם עם אצבעותיי הדקיקות.
רגע הוא נעלם ורגע לאחר מכן ידו אחזה באבן חדה, במטרה לשבור את החלון הגבוה.
מיד הבנתי שאני צריכה להתרחק, הצטנפתי מתחת לשידה וכיסיתי את פניי בידיי.
זגוגית החלון נשברה ברעש אדיר ואני התפללתי בליבי שאבי רואה את אחד מהסרטים האלימים שלו, בווליום חזק.
אלכס נכנס בקפיצה מרשימה ומשך אותי לחיבוק ממושך ודואג, ריחו המדהים התגנב לאפי והאפיל על הריח של העובש הכבד במרתף. ההתרגשות הייתה גדולה כל כך, עד שלא שמעתי את רחש הצעדים מבעד לדלת.

ואז כבר היה מאוחר מידיי. רעש הירייה גרם לצילצולים באוזניי.
אלכס צנח על גופי בחבטה,
ורגע לפני שהפיל אותי יחד איתו,
הספקתי להרים את ראשי ולגלות את אבא.
הוא עמד ברוגע עם עיניו הכהות, ואקדח בידו.
ההבנה חילחלה לראשי הקטן באיטיות.

אבא רצח את אלכס.

---

תודה לשתי המלכות האלה,
שבזכותן הפרק נראה כמו שהוא נראה.💙

Alisonco
AvishagKasher