Follow The Nemesis

2

אני לא זוכר הרבה, אני יודע וחזרתי על זה בראשי כל כך הרבה פעמים בראש, כי אני פשוט לא רוצה לזכור.
אבל עדיין, למרות כל הניסיונות הנואשים בהם נקטתי במהלך התקופה הארוכה הזאת ובמהלך תקופות אחרות, יש עדיין חלקים מהילדות שלי שפשוט תקועים לי בזיכרון, או מופיעים לי בחלומות, או פשוט מופיעים לי בזכרונות בלי כל אזהרה מוקדמת.
ואני לא רוצה את זה. כל המטרה של הדחקת הזכרונות שלי היה בשביל שהם לא יעסיקו אותי במהלך הדברים שאצטרך לעשות עכשיו ובעתיד בשביל לקבל את הנקמה שאותה אני צריך להשיג.

אבל למרבה הפתעתי, כשאני הולך ברחובות של כפר הולדתי ומביט מסביבי, אני מבחין בכך שאין לי בדיוק מנוס מדברים שנהגתי לעשות כאן בגיל צעיר: לרוץ בין השדות, לעזור לגברי הכפר לקטוף תפוחים מהעץ קצת לפני שהם מפסיקים להיות עוד בוסר, ולסדר אותם בעליית הגג של הכנסייה המקומית שנמצאת במרחק לא רב ממקום הקטיף.
אני זוכר איך אהבתי לרוץ ולרדוף אחר שועלים בלילות ירח מלא. אני גם זוכר איך אהבתי להראות לאחי הקטן את כל דרכי הציד השונות, ותמיד הוא היה בוכה על כך שצריך לשחרר את החיות לאחר שאנחנו לוכדים אותם.
ובגלל שריחמתי על נפשו של הילד הצעיר, זה מה שעשינו בדרך כלל; הייתי מלמד אותו איך לוכדים חיות, והוא היה משחרר אותם. אבל לפעמים הייתי מתגנב מהבית בלילות וצד את השועלים בלי שהוא יידע, כי אמא שלי ביקשה ממני שאהיה ילד גדול ואביא לה פרוות של שועלים וארנבים בשביל שתוכל להכין מהם בגדים. ואם הוא היה יודע מה הייתי עושה לשועלים... אני לא חושב שהוא היה בוטח בי יותר, כי הבטחתי לו שלעולם לא אפגע בשועלים.
אבל לא את כל ההבטחות שלי הצלחתי לקיים.

אמא שלי הייתה מגדת עתידות, בין המפורסמות בעיירה ובכלל בסביבת הכפרים הקרובים.
בשנים הראשונות של חיי ואני מניח גם שהרבה לפני, גילוי עתידות היה משהו שבשגרה. כשהייתי ילד קטן אמא שלי הייתה מגדת העתידות הכי טובה בעיירה; כולם היו באים אליה, אפילו אנשים שבאו ממחוץ לעיר ואפילו האנשים שכמה שנים מאוחר יותר הוציאו פקודה יותר להוציא את כל מי שעוסק בזה. היו באים אליה הביתה האנשים שכמה שנים מאוחר יותר הוציאו אותה להורג.
היא הייתה ידועה בכוחות שלה, וזו אחת הסיבות שהיא הפכה להיות אישה עשירה ובעלת כל כך הרבה כוח בכפר שלנו ומחוצה לו.
מידי חודש היא הייתה מארגנת מפגש גדול של אנשים מכל רחבי גרמניה, אבל אף פעם לא ידעתי מה היה בו, בעיקר מכיוון שאמא שלי דרשה ממני לשחק בחוץ עם אחי הקטן עד שכל האורחים המכובדים יואילו בטובם לעזוב את המקום.
מארק, אחי הקטן, תמיד היה בעל הנפש העדינה מבין שנינו, ולכן היה האהוב יותר על אמא שלי.
מארק אהב לעזור בעבודות הבית בעוד אני העדפתי ללכת, לצוד ולשחק. היחס המועדף של אמא שלי לאחי אף פעם לא הפריע לי, כי אף פעם לא אהבתי תשומת לב מיותרת. כמו עכשיו, את רוב זמני הפנוי אני מעדיף לבלות לבדי מאשר עם עוד אנשים שיכולים רק להפריע לי.