אני יכולה לאהוב?

(4) הוא הבטיח

הערב הגיעה ויש מסיבה. אני שונאת מסיבות. צפוף לי לא נעים לי מסריח רועש... ואני לא כזאת! אני צריכה את השקט, השקט המרגיע... יש אנשים שלא מסוגלים לשבת בשקט והם חייבים רעש. זה ביגלל שהם מפחדים... השתיקה מפחידה אותם. כאילו הכל הפסיק והם לבד. הלבד הזה זה מתנה, מתנה שלא כולם זוכים לה. זה למה אנחנו לא רגילים לשקט וללבד.

מה לילבוש? אין לי דברים של מסיבות או משהו כזה. לכן התלבשתי פשוט: נעליים שחורות, גרביים שמגיעות עד לברכיים, חולצה סגולה ועליה סוואצ׳רט שחור ומיכנסיים קצרים בצבע חקי. כן, זה הכי חגיגי שיש לי. לכחתי טלפון והנכתי אותו בכיס. חיכיתי שרוני יתקשר ואנחנו ניסע ביחד באוטובוס. למרות שאני שונאת אוטובוסים אני עדיין צריכה אותם. חיכיתי בדיוק 5 דקות עד שהוא צילצל ואמר לי שהוא מחכה לי בחוץ. יצאתי בשקט מהבית. לא רוצה שאמא שלי תישמע אותי כי אז היא תישאל שאלות. ״היי״ רוני אמר לי בחיוך. רואים בעינים שלו שמשהו קרה בבית. ״קרה משהו?״ אני שואלת בשקט, ״אמא שלי היא... היא לא אותו דבר מאז שאבא הלך. אף אחד לא אותו דבר אבל היא שקטה, היא לא עוזרת יותר לא מדברת יותר ובקושי אוכלת״ הוא ענה ועצב נישמע בקולו, לא ציפיתי שהוא היה כל כך פתוח איתי אבל זה נחמד לדעת שהוא סומך עליי. הוא נהיה מבואס טיפה ואני רק רציתי ליראות את החיוך שלו שוב, לכן נסעתי לשנות נושא ״אתה זוכר שהבטחת לי שלא תשאיר אותי שם לבד? ושלא תישתה הרבא?״ אני חייבת להזכיר לו כי אני לא רוצה להיות שם לבד פתאום. בדיוק שהוא בא לענות האוטובוס הגיע ועלי ו עליו. ברגע שהתיישבנו הוא אמר ״כן אני זוכר״.

הבית של הילד שאירגן את המסיבה היה ענק! היה לו שלוש קומות וחצר גדולה. מחוץ לבית היה נחמד אבל ברגע שניכנסתי רציתי לצאת. אלכוהול עשן... אולי אפילו סמים! זה לא מקום שאני רוצה לבית בוא. בלי להבין מה קורה גיליתי שרוני נעלם לי! הוא באמת הלך??? הוא באמת השאיר אותי מאחור? לא ביזבזתי שניה במקום הזה. פשוט הסתובבתי ויצאתי החוצה. ישבתי על הספסל שבחצר ברוגז ועצמתי את עיני בחוזקה. פתאום שמעתי עלים נשברים, הסתובבתי במהירות וראיתי בחור בארך בגילי שיכור אם בקבוק בירה ביד מיתקדם לעברי. ״של-שלום לך ילדה יפה״ הוא אמר בצחקוק אבל אני לא הייתי מעוניינת לדבר, קמתי מהספסל אבל ברגע שפניתי ללכת הוא תפס בידי ומשך אותי אליו ״לאן את בורחת? עוד לא הגענו לחלק הכיף!״ הוא צעק אבל לא כל כך חזק. ״תעזוב אותי מטומטם״ לחשתי לו והיסתכלתי לו עמוק בעינים. ״חחח לא״ הוא ענה ומיד השכיב אותי על הספסל ״תפסיק! תפסיק!״ צעקתי אבל הוא סתם לי את הפה והתחיל להוריד לי את החולצה... רעדתי מפחד... עצמתי את עיני בחוזקה, אפשר לומר שידעתי שהיום הזה יבוא כי כימעט כל בת חובה איזה שהיא הטרדה מינית. פשוט לא דמיינתי שזה יבוא מהר כל כך. הוא נישק לי את הצוואר וירד לחזה שלי. נשכתי את ידו והוא העיף אותה מהפה שלי. ניצלתי את ההיזדמנות וצרחתי הכי חזק שאני יכולה. הוא נתן לי סתירה וניסע ליפתוח לי את החזייה, פתאום ראיתי שמישהו מושך אותו מעליי וזה לא היה רוני. זה היה בחור גבוה ושרירי אם קעקועים ועגיל בגבה.קמתי במהירות לכחתי את הסוואצ׳רט ולבשתי אותו במהירות. דמעות קטנות ירדו במורד הלכי שלי וכל מה שהצלחתי למלמל זה ״ת-תודה״ ההשפלה שהרגשתי עכשיו רק הלכה וגברה והכאב שאני מרגישה לא הלך. ״אין על מה״ ענה אותו הבחור בנחמדות אבל הייתי יותר מידי עסוקה במחשבה של מה היה קורה אם.... ״א-אני הלך עכשיו״ אמרתי בשקט והיתקדמתי לשער ״חכי! אני ילך איתך!״ וככה חזרנו הביתה.... בשתיקה, אבל השתיקה הזאת עזרה לי... כל מה שאני יודעת עליו זה שקוראים לו אדם והוא הגיבור שלי להלילה....