אני יכולה לאהוב?

(11) כדורים

(בתמונה למעלה טיילר ההורס המושלם בתמונה הורסת מושלמת)
לעצום עיניים לינשום עמוק, ולדבר
----------------------------------------------
השמש שוקעת והצבעים בשמיים יפים כל כך, שאפילו מצלמה לא תצליח לשמר את צבעם.
הרוח מעיפה את השער ולוחשת לי שאנחנו קרובים,
׳לאן אנחנו קרובים?׳ אני שואלת את הרוח בראשי
היא לא עונה.
רק לוחשת: ׳אתם קרובים׳
אנחנו צועדים בשקט בשביל הריק, מתקרבים לאט לאט לשלט שמופיע בכניסה לעיירה.
כשאנחנו מתקרבים אליו אני ממהרת לחצות אותו, אבל אורי מתעקב קצת.
הוא מסתובב לכיוון השני, להביט עוד פעם בבית שלו.
הוא לא מבין כמה אני שמחה ומודה שהוא עושה את זה איתי. הוא אף פעם לא שפט או צעק.
הוא פשוט היה שם... קיבל והפנים. עוברות 5 דקות
עד שלבסוף הוא מסתובב והוא מחייך חיוך ביישני.
אני מחייכת בחזרה ומסמנת לו אם הראש לבוא.
הרגשתי מאושרת... ואז הבנתי שהרוח לחשה לי שאנחנו קרובים לחופש
***

״לאן אנחנו הולכים?״
עברה שעה וחצי מאז שיצאנו... כל הזמן צחקנו.
‏קיוויתי שהוא לא ישאל את השאלה המייסרת הזאת, אבל זה בילתי נמנע.
מה שמצחיק זה שאין לי תשובה, אני מגחכת בשקט והוא כבר מבין.
״את לא רצינית״ אני לא מצליחה ליקרוא את ההבעה שלו אבל הרגשתי קצת ציניות בדבריו. 
״אני... אני חשבתי שאני פשוט יזרום עם זה, כלומר אנחנו נזרום..״ ״עם זה...״
זרקתי לו חיוך קטן ומבולבל כמו שאני תמיד עושה... גורמת להם לוותר עם החיוך שלי.
זה עבד הרבא... רק על המנהל זה הפסיק לעבוד...
״אנחנו הולכים שעה וחצי ואת לא יודעת לאן?
השעה כבר שבע וחצי!״ הוא התחיל להתעצבן, פעם ראשונה שראיתי אותו עצבני... אהבתי את זה.
״ס..סליחה זה פשוט.. לא אכלתי וכשחסר לי סוכר בדם אני מתחיל להיות קצר רוח״ הפנים שלו היו קצת חיוורות והוא מיהר להוציא תפוח.
״אתה מקסים״ לחשתי לו והוא כימעט נחנק מהתפוח
צחקקתי וצעקתי ״תחרות עד לתחנת דלק!״
בגלל שאורי עם אופניים ואני בסקייטבורד הוא יכול להיות יותר מהיר... לכן... טוב נו הוא ניצח.
אוכל, הבטן שלי צעקה.
״בוא ניקנה נקניקיה בלחם ובירות״
זה הרעיון הכי טוב שהיה לי עד עכשיו,
״בסדר, אבל את בטוחה לגביי הבירות?״
תמיד מוצא סיבה לידאוג!
״בירות זה לא בעיה... בירות זה פיתרון״
הוא מסתכל עליי במבט של לא מאמין ומחייך.

״37₪״ אומר המוכר המסטול לגמריי,
אורי מתעקש לשלם ואני לא מתווכחת...
ככה אני.. מישהו מציע אני יכח, למה להתווכח כשזה פועל לטובתך? נימוסים? זה אורי... אין סיבה לנימוס ביניינו כשהוא יודע מי אני, בערך...
***
קנינו חבילה של שישה בירות... אורי שתה בקושי אחת בזמן שאני שתיתי שתיים כולל את מה שהוא השאיר.
אני חייבת לציין שאנחנו באמצע שום מקום...
העיירה שאנחנו עזבנו נימצאת במקום נידח...
כל מה שיש כשיוצאים ממנה זה ערבה.
חול בכל מקום וכביש הרוך הרוך....
אם כמה פניות בדרך לעוד ישובים קטנים כמונו.
כרגע אנחנו ישנים בתחנת אוטובוס שנמצאת בצד הכביש, ולא קר כמו שחשבתי שהיה.
זה רק אני אורי ותחנת הדלק שנמצאת לא רחוק.
מה שבטוח אנחנו חייבים מקום ללכת אליו.
אבל מאוחר מידי כדי לחשוב ואני עייפה.
אורי מיסתכל אל השמיים במבט סקרן, אני יודעת שהוא אוהב את הכוכבים.
בזמן שהוא נירא עסוק אני מוציאה מהתיק את התרופות שלי ובולעת אחת.
״מה זה?״ לפתע אני שומעת ונבהלת.
זה אורי... הוא ראה..
מה חשבתי ביכלל? שהוא יפספס? אני יושבת לידו!
המבט  על הפנים שלו היה רציני ומודאג
לאומת שלי שנירא כאילו תפסו אותי באמצע פשע.
אני חייבת לספר לו...
אני עוצמת את העיניים נושמת נשימה עמוקה ומתחילה....
___________________________

כן כן... אני יודעת שלכח הרבא זמן...
ואני יודעת שאין קוראים אז זה ניכתב לאף אחד.
אבל הנה המשכתי ואני חושבת שעליתי קצת ברמה אז כפיים👏 אם יש מישהו שכן קורא ונהנה אני יותר מישמח לדירוגים ותגובות