Full moon / ירח מלא - by miryam

ירח מלא - פרק 3

כבר שעתיים וחצי שלמות.
שעתיים וחצי שאני מרגישה כאילו אני לא מכירה את הגוף שלי יותר, משהו קורה ואני לא מרוצה.
בעודי שוכבת על המיטה ומביטה בחלון, שהעננים מכסים את קצה הירח המלא שלא ממהר להגיע ולהאיר את הכול אני חושבת לעצמי על מה שעבר עליי.
חושבת מה קורה לי ולמה הגוף שלי לא מוכן לקבל את הנשיכה בשקט.. ללא כאבים.
סאם כבר חיטאה לי את הנשיכה, אמא של סאם היא אחות.
ודניאל לא שכח לספר לי היסטוריות ואגדות על אנשי זאב שמרוב כל החפירות אני כבר מתחילה להאמין.
הדלקתי את הטלוויזיה בחדרה של סאם וצפיתי בה כמעט חצי שעה עד שהכאב חדר בי כמחט שאורכה 15 סנטימטרים אל תוך הגוף בכל הגוף.
צרחתי וצווחתי הרגשתי רעד בכל גופי.
סאם ודניאל רצו אל החדר אבל נעצרו בדלת בוהים בי בפה פעור ואינם יודעים מה להגיב.
הבטתי בהם מבוהלת.
הכאב לא פסק וידיי החלו לרעוד, ציפורניים ארוכות וחדות יצאו מתוך הציפורניים הרגילות שלי. הרגשתי איך ניבים גודלות לי במקום שלי.
איך השעיר שלי כבר לא חלק אלא פרוע. ואיך אני מצליחה לשמוע כל רעש ברחוב ובתוך הבתים.
"תתרחקו!" צעקתי לעבר דניאל וסאם והם רצו אל חדר האמבטיה ונעלו את הדלת
משהו ממני רצה לרדוף אחריהם אבל התאפסתי על עצמי וקפצתי מבעד לחלון.
ללא פגע בכלל קפצתי מקומה שניה ורצתי אל עבר היער.
אני לא יודעת מה קרה לי או מה שולט בי אבל מצבי לא טוב!
בעודי ממשיכה לרוץ ליער מפוחדת אני לא מפסיקה להסתכל לאחור, פוחדת שסאם ודניאל רצים אחריי.. פוחדת לפגוע בהם ממה שנהפכתי אליו.
יכול להיות שדניאל צדק?
יכול להיות שא..שאני נערת זאב?
ומה שראיתי.. מה שראיתי הוא זאב! זאב שלם.
איך זה אפשרי?
הסתכלתי על הרגליים שלי בזמן שאני רצה, הם זזו ממש מהר.
התמקדתי בלנסות לשמוע את היער
זה היה הרגע הכי יפה שהיה לי..
שמעתי את הרוח ואת העצים שמרשרשים כשהרוח פוגעת בהם, שמעתי את הנחל זורם בצד השני של היער, שמעתי עוד זוג רגליים רץ?
לא שמתי לב לענף באדמה ומעדתי.
הדבר הזה המשיך לרות לכיווני.
הרגשתי דה ז'ה וו (כשמשהו קרה לך והסיטואציה חוזרת על עצמה)
הזאב הזה.. היה מעליי שוב.
הוא נהם אליי ונהמתי בחזרה.. חזק יותר.
הוא נבהל וירד ממני במהירות.
ראיתי איך פניו משתנות איך העיניים שלו הופכות לכחולות כמו השמיים.
איך הוא הופך לנער בזמן שאני נראית כמו הסיוט שלי.
"מי אתה?" צעקתי לעברו וחשפתי את הניבים.
"אני?" הוא התנשא מעליי קם והעיף את החול ממנו.
הוא נראה נער קרוב לגיל שלי אולי מעליי כי היו לו זיפים.
לא הפסקתי לחשוב כמה זה סקסי וכמה הוא נראה טוב, אבל ברגע האחרון התנערתי מהחלום בהקיץ ושמתי לב שבהיתי בו..
"כן, אתה! אתה הפכת אותי לדבר הזה!! מי אתה?!" צעקתי חזק יותר ממקודם
"אני ליאם, ואני בטוח שעשיתי לך טובה ענקית בזה שנשכתי אותך כל אחד היה רוצה להיות איש זאב." הוא החזיר במבט מתנשא
"אני לא! לא ביקשתי להיות זאב או מה שזה לא יהיה אני בסה"כ רוצה להיות נערה לא שעירה!"
"אל תדאגי כשהירח נמלא יסתיים את תחזרי להיות את, קחי" הוא זרק לי חתיכת בשר "את בטח רעבה"
לקחתי את הבשר מהר אליי והתחלתי לאכול באגרסיביות
ליאם צחק עליי ואמר "את כנראה באמת רעבה" והתיישב לידי אוכל מהבשר הקטן שהביא לעצמו
הפסקתי לאכול מסמיקה ומנקה את הפה עם מבט לכיוונו
הוא הסתכל עליי והעיניים שלו נפגשו אבל מיד הזזתי את העיניים שלי וחזרתי לאכל.
אחרי האוכל מצאתי לעצמי אדמה רכה ונשכבתי לישון בלי לדעת אם ליאם עוד לידי או הלך ועזב אותי ביער לבד.