Love Between The Walls

פרק ראשון

"תרימו ידיים" החזקתי את האקדח בידיים רועדות. זו הפעם הראשונה שאני שודדת מישהו. זאת אומרת עם אקדח. כשהייתי צעירה יותר כייסתי אנשים, גנבתי אוכל ממרכול או משוק לפעמים .  אני לא גאה במה שאני עושה אבל היי בן אדם צריך לחיות ממשהו..
אבל עכשיו כשאני עטופה בשלל בגדי חורף מחזיקה אקדח בידי בעוד שהקופאי מוציא את כל הכסף ומוסר אותו לחברי.
"אנחנו נצא עכשיו" פניתי אל הקופאי בקול רגוע ומתון.
"שלא תעז לחשוב לעשות משהו אחרת אני אירה בך" הקופאי הקפוא הנהן ויצאנו מהחנות בריצה.
כשהגענו לבית המסתור שלנו הרשתי לעצמי להוריד את המסכה. ואז ישבנו ברוגע והתחלנו לספור את השלל.
" 70,80,90, 100"
ג׳ק הביט בי באושר.
"מאה דולר אם! תחשבי כמה ארוחות אפשר לקנות בזה!" הוא התחיל לנשק את הכסף ולזרוק אותו כמו משוגע.
"מי חושב על אוכל תדמיין את כמות הבגדים שאני אוכל לקנות" חיבקתי אותו בחוזקה. ופשוט ישבנו שם,זוג יתומים נטושים מכורבלים אחד עם השניה. הבטתי בעיניו הירוקות שזהרו מרוב אושר. ונשקתי לשפתיו.
" לילה טוב " אמר כתגובה לנשיקה שלי.
"לילה טוב"  אמרתי והתחפרתי בו עוד יותר. 

"אם. קומי!" ג׳ק ניער אותי בפראות. והיה נידמה ששמעתי קול חלוש של סירנה.
לאט לאט עוצמת הקול התעצמה ובנוסף לכך אורות כחולים ואדומים זהרו בכניסה של הבניין הנטוש.
"המשטרה פה חייבים להתחפף" ג׳ק לקח את התיק עם הכסף ואני לקחתי את שאר הדברים,שמיכות ובגדים ובמהירות ירדנו אל המרתף.
"אמיליה הארט וג׳ק סמית׳ אתם מוקפים תצאו עם הכסף ועם ידיים מורמות".
הקול של השוטר צרם במגביר הקול מה שגרם לי להפיל את התיק ולכסות את אוזני.
בזמן שאני אספתי את הציוד והתיק ג׳ק ניסה לשבור את חלון המרתף.
השוטר הכריז שנותרו לנו עשר שניות להסגיר את עצמנו לפני שהם יפרצו לפה בכוח.
9, 8, 7
"קדימה ג׳ק" ג׳ק נאבק בסורגיי החלון מעקם אותם יותר ויותר.
5,4,3
השוטר המשיך והתפללתי בכל ליבי שג׳ק יצליח.
"קדימה" הוא צעק. הוא הזדחל מבעד לחלון.
"התיקים". מהרתי לזרוק את התיקים. שמעתי את הדלת הראשית נפרצת. לא נותר לי זמן רב.
טיפסתי לעבר החלון מנסה להשתחל דרכו. ואז הרגשתי משהו שמושך אותי כלפי מטה. אלה היו זוג שוטרים הם גררו אותי למטה. ניסיתי לבעוט בהם והאמת שפגעתי באחד. אבל זה היה מאוחר מידי כי עוד חמישה שוטרים כיתרו את ג׳ק וכל מה שנותר לי לעשות הוא לוותר ולהיגרר בשקט אל תחנת המשטרה.
השוטרים הכניסו אותי ואת ג׳ק אל ניידות נפרדות.
אחרי לילה בבית הסוהר. לילה שלם בלי ג׳ק. הם העבירו אותי אל בית המשפט של המחוז שלנו.
נכנסתי לבושה באותם בגדים מסריחים משלשום.
אחד מהפקידים שם הקריא את כל העברות שלי. שדידה, פריצה, גנבה, ופגיעה בשוטר במילוי תפקידו. וזה היה רק החלק מאתמול בלילה. אני לא אשקר ואגיד שלא הייתי גאה באורך הרשימה שלי. בתור פושעת צעירה זה בהחלט רגע מספק.
הבטתי בשופט הזקן וקיוותי שהוא יהיה רחמן. 
ובזמן שהמבוגרים דיברו על כמה חסרת אחריות הייתי. לבסוף השופט נע בכיסאו כמה פעמים ואמר את אותם מילים גורליות.
"אמיליה סופיה הארט אני גוזר עלייך מאסר של שנתיים וחצי במוסד לעבריינים צעירים
מצ׳נסטר ובנוסף לכך שנת שירות מלאה לטובת המדינה" ואז השופט הזקן הכה בפטיש שלו. ואני בפעם הראשונה בחיי נשארתי ללא מילים. אני הולכת לכלא. כלא שמלא בנערים מתוסבכים והורמונאלים.
שאלוהים יעזור לי.
כשהגעתי אל תחנת המשטרה בשנית ביקשתי לראות את ג׳ק ובתגובה הם נעלו אותי בתא ואמרו לי שאני אחכה. וזה מה שעשיתי. שכבתי על מיטת הברזל עם המזרן הקשה וספרתי את השניות. מחכה.
לפתע רעש הסורגים החורקים נשמע ובמהירות ישרת את גבי לישיבה. הבטתי בג׳ק שעמד בפתח התא.
"אפשר רגע" הוא ביקש מהשוטר והושיט את ידיו כדי שיתיר את האזיקים. השוטר הזהיר אותו והתיר מעליו את האזיקים.  כששמענו את דלת התא ננעלת הרשנו לעצמנו להתקרב אחד לשניה. לא להאמין כמה התגעגעתי למגע עורו החם.  הרגשתי את שפתיו מרפרפות על עורי. גורמות לעקצוצים ושולחות חום וזרמים לכל מקום בגופי.
נשקתי לשפתיו וככל שהזמן עבר הנשיקה שלנו התעמקה רק יותר. לבסוף הוא עצר והרים את ראשי.
"אם. הם שולחים אותי מכאן.. לכלא שנמצא בצד השני של המדינה" הבטתי בעיניו מבולבלת כל כך. רציתי להסיט את מבטי ממנו אבל הוא לא נתן לי.
"לכמה זמן?" שאלתי מאמינה בספק שזה באמת קורה.
"שלוש שנים."  הרגשתי את הדמעות החמות זולגות על פניי.
"זה לא הגיוני.  אתה עדיין קטין!" לחשתי, חצי צועקת
"אם. חגגתי שמונה עשרה בחורף שעבר"  מבטו היה ריק. עצוב. ועמום. כאילו משהו בתוכו מת. וגם אני הרגשתי אותו דבר. הרגשתי שמשהו מת בתוכי. הרכנתי את מבטי ונתתי לדמעות להישתלט עליי.
"היי. אם. תסתכלי עליי." הוא הרים את ראשי בעדינות.
"השלוש שנים האלו יעברו במהירות את לא תרגישי שאני חסר"  הוא ניסה לנחם אותי אבל ללא הצלחה.
ניגבתי את הדמעות שזלגו.
"רק תבטיח לי שלא תשכח אותי. יש הרבה בנות יפות בכלא"
"אם זה כלא של גברים" הוא חייך ואני פלטתי גיחוך קטן.
"אם כך אז יש הרבה גברים יפים בכלא" אמרתי ופלטנו שנינו צחוק קטן.
"ומה איתך את תשכחי אותי?"
"אתה יודע שלא.." אמרתי ונשקתי לו. נשיקה של עצב וגעגועים.
נשיקת פרידה.
"קדימה זוג יונים!" השוטר הודיע לנו על כך שאני צריכה ללכת. חיבקתי את ג׳ק ורגע לפני שהשוטר גרר אותי החוצה לניידת ג׳ק לחש לי את המילים שגרמו לי להאמין שעוד נתראה.
אני אמצא אותך. 
ובמילים אלו נפרדנו, אני נכנסתי אל תוך הניידת כשג׳ק מאחורי. כלוא.
עצמתי את עיניי מחכה בקוצר רוח לביתי החדש.