אוקיי למה העט המזורגג הזה לא כותב? הו הנה. אממ היי. אני תומר. אני בן 15 ואני גר בתל אביב. אני לא יודע איך להגדיר את עצמי אבל תמיד אמרו לי שאני שונה משאר האנשים. אין לי מושג איך לקרוא לזה, אבל אני מניח שזה טוב. אני לא ממש אוהב את איך שאני נראה. אני בדיכאון רוב הזמן, אף אחד לא יכול לעודד אותי. חוץ מהחבר הכי טוב שלי, הארי. כשאני איתו, אני מצליח לחייך. ולמען האמת, בכל פעם כשהוא בא אליי, הוא היה זורק לי את כל הסכינים מהחלון. כנראה שזה מפריע לו שאני חותך. הו ואני חותך ורידים. אני עושה את זה כדי שיכאב לי. כואב לי בלב, אז אני מוציא את זה על הגוף. אני עכשיו אצא שוויצר ברמות, אבל כן. יש לי קוביות. זה בגלל שאני מתאמן. אני מתאמן בגלל שכשהייתי קטן, אני שקלתי מעל הממוצע. היה לי עודף משקל. תמיד צחקו עליי בגלל זה. עכשיו אני פשוט מכור. אני התמכרתי להרגשה הזו שהגוף שלי צריך את החמצן. זה פשוט ממכר. ואני די אוהב את כל הקונספט של אימונים. להביא את הגוף שלך לקצה גבול היכולת. סליחה שגלשתי ככה מהנושא.. אז כן, אני חותך ורידים. החיים שלי לא טובים. ההורים שלי התגרשו אחרי שהתברר שאבא שלי בגד באימא שלי עם נערה בת 18. אחי הגדול נמצא בכלא כי הוא סחר סמים לאנשים. אחותי הגדולה גרה בניו יורק *שם נולדנו* ולמרות כל זה, אימא שלי נשארת אופטימית. אנשים *בעיקר חברות של אימא שלי* אומרים שאני ממש חכם. ולמען האמת, הם די צודקים. אני חייב להגיד שאני לא הטיפוס שמתחבר לאנשים די בקלות. במקרה של הארי, איך אפשר שלא להתחבר אליו? הוא ילד ממש נחמד. אנחנו מכירים מגיל 13, שאני והוא הצטרפנו לאותה הכיתה בחטיבה. "היי! אני הארי :) רוצה לבוא איתי לפארק היום בשמונה? יהיה ממש כיף, וככה נוכל להכיר אחד את השני!" אני עדיין זוכר את המשפט הזה. זה היה המשפט הראשון שהוא אמר לי. אני הסכמתי. אני זוכר שהגעתי לפארק, לבוש בחולצת טישרט עם ציורים של גולגולות וג'ינס קרעים. הארי היה לבוש במעיל קולג' כחול *מה שהבליט לו את העיניים* והוא התקדם לכיווני. משם התחלנו לדבר והשאר היסטוריה מה שנקרא. חהחהחה אני מצחיק את עצמי. עכשיו, שנתיים אחרי הפגישה הזו, אני והארי החברים הכי טובים. הוא גם החבר היחיד שיש לי. הוא יודע שאני חותך והוא גם ניסה לעצור אותי. הוא לא הצליח. יש לו חברה שקוראים לה אופיר ואני לא סובל אותה. היא נראית לי סתם פרחה כזו. הארי אוהב אותה רק בגלל שיש לה ציצי. זהו. זה מה שאני קצת פחות אוהב בהארי. הוא שטחי. לי לא הייתה חברה. גם לא התאהבתי. אני לא יודע למה, זה לא מפריע לי. כנראה שעוד לא מצאתי את הבנאדם הנכון. גם לא חיבקו אותי, חוץ מהארי. אבל זה היה חיבוק של אחים כזה. הו פאק, אני צריך ללכת לאכול.. אני אדווח לך עוד מעט על מה שקרה לי במשך היום :)
