kik •Harry x Louis•

פרק 31

-המשך-

זאין ונייל חייכו אליהם בזמן שהם נכנסו אבל אז העיניים של זאין שוטטו לליאם והוא נעץ את עיניו בו כי הוא ידע בדיוק מי הוא.
לואי בא אליו פעם אחת בוכה וזאין שנא את ליאם אוטומטית.

נייל היה היחיד שלא הכיר את ליאם או מה הוא עשה אז ברור שהוא הלך אליו ולחץ את ידו. הוא פיספס את החיוך הפלרטטני שליאם שלח אליו אבל זאין ראה ו-- זה אפשרי להיות עצבני כל כך כמו שהוא עכשיו?

הארי ולואי היו צפויים בזמן שהם המשיכו לשחק,הבחור הנמוך מציק לגבוה יותר כשהוא המשיך לנסות לזרוק את הכדור גורם לו לצחוק. "אוקיי,אוקיי אני מצטער. אני אפסיק." הוא הזעיף פנים בזמן שהוא ראה את המבט המעוצבן של הארי והוא לא רצה שהארי יהיה מעוצבן בגללו אז הוא הפסיק,מתיישב בשולחן.

זאין התיישב לידו והניח את ראשו על ידיו גורם לבחור עם העיניים הכחולות לקמט את מצחו. "זאין,מה קרה?" לואי שאל,מפנה את כל תשומת הלב שלו אל זאין.

הארי עשה סטרייק וכשהוא הסתובב כדי לשמוח עם לואי הוא לא שם לב אליו אלא לזאין וזה גרם לו להפוך למריר יותר.

"ליאם-"

"לואי! פספסת את זה עשית סטרייק." הארי צעק ולואי עשה לו לייק עם האצבע ואמר לזאין להמשיך לדבר כי הוא נראה מאוד עצוב. הארי היסס ושמט את כתפיו. הוא לא הבין שזאין היה עצוב,הוא רק חשב שלואי עצבני עליו.

"אני אלך,כן?" גם לואי וגם זאין הסתכלו עליו עם מצח מקומט.

"לא,הארי,אל תלך. למה שתלך?" החבר שלו שאל במהירות והארי הזעיף פנים הולך החוצה במהירות ולואי לא רדף אחריו.
במקום זה הוא צנח בכיסא שלו,דמעות זורמות במורד עיניו בגלל שהארי בדיוק נטש אותו.

"לואי,אתה בסדר?" הבחור לא הגיב במקום זה הוא הוא הניח את ראשו על השולחן,החזה שלו כואב פתאום. הוא תהה מה הוא עשה או אם הוא הפחיד אותו או אם הארי פשוט לא רצה להיות בסביבתו יותר. זה עד כמה חסר ביטחון הוא היה.

נייל בא והתכופף ליד לואי,ליאם עוקב אחריו עם פרצוף זעוף במעט. "הארי נטש אותי." הוא אמר בשקט ונייל הסתכל מופתע ואז כועס. ליאם ניסה לא להיראות שמח.ניסה.

"ובכן ידעתי שהוא היה שמוק בכל מקרה."

"ואתה לא. תאמין לי,אתה פגעת בלואי הרבה יותר ממה שהארי פגע." זאין נשבר וכרך יד סביב החבר הכי טוב שלו,מחבק אותו מהצד.

"הוא אמר לך?" הגבות של ליאם עלו למעלה ונייל הסתכל עליהם מבולבל.

"כן הוא פאקינג אמר לי. אתה הסיבה שכל הזמן התחילו איתו." הוא נשבר,הוא הידק את ידיו ונייל הרים את ראשו כדי להסתכל עליו.

"מה לעזאזל עשית לו?" הוא צעק על הבחור הגדול יותר. ליאם לא הגיב,במקום הוא נשאר בשקט. "אני הולך להתקשר להארי ולראות מה לעזאזל הבעיה שלו. הוא כל כך התרגש לבוא לכאן ועכשיו הוא פשוט נוטש אותך?" נייל קם ותפס בליאם. "אתה בוא איתי,אני לא סומך עלייך עם לואי."

מסתבר שהארי לא ענה וכשהוא הגיע הביתה ההורים שלא לא היו שם למזלו. הם הלכו למין מסיבה של העבודה ללילה. ליאם ירד איפשהו. לואי המשיך להתקשר להארי עוד פעם ועוד פעם אבל לא הייתה שום תשובה והוא פשוט נשבר.

הוא עשה את דרכו לחדר שלו והוריד הכל חוץ מהבוקסר והסוודר שהוא לבש--הסוודר של הארי--והוא נשכב במיטה,מושך את השמיכה מעל גופו. הוא ניסה לא לבכות כי הוא סתם עוד בחור דפוק שנכנס לחייו.

כולם עוזבים בסוף וליאם צדק. לפני הרבה חודשים הוא אמר ללואי שכולם בסוף תמיד יעזבו אותו כי הוא פשוט ילד קטן ופתטי שלעולם לא יתבגר. הוא לא רצה להאמין למילים שלו אבל כרגע הם נכונים.