Flower

2

כשנכנסתי למיטה ורציתי לכבות את האור, הודעה הופיעה מן הטלפון הנייד שלי. רציתי להתעלם ממנה אבל מה לעשות. שאתה מנהל את כל האיזור הזה, אף אחד לא שואל אותך מה אתה רוצה. צריך לעבוד שעות נוספות.

זה היה אדריאן. האיש הזה לא לומד כלום גם אם מסבירים לו בפעם המיליון. כשמישהו אומר ״בוא ניקח אותו לסיבוב״, זה לא יגמר בטוב ואת זה כל אחד יודע.

כשאני אומר את כל מה שקרה בקיצור, אדריאן נפצע קשה אחרי נסיעה עם אנשים שלא אמורים לבטוח בהם, והוא בטח בהם. זה לא ההמשך שאני רוצה לסיפור חיי ואני לא מרוצה מכך. העסק שלי לא הולך להתפורר באשמתו.

אז מה עושים כשלא מרוצים? משנים את חוקי המשחק לטובתך. האידיוט הזה עלה לי ביוקר ועלה על העצבים. הוא הולך לשלם על זה חזק. אני אמצא את הזמן המתאים לכל זה וכדאי לו לא לאחר, אחרת הסוף של הסיפור יהיה מציאותי ולא שמח מהאגדות. ככה או ככה הוא לא יהיה שמח מהאגדות אבל למי זה משנה. יהיה חבל אם זה לא יהיה הסוף הנחמד, בשבילו.

אין מצב שאני מצליח להרדם עכשיו אחרי כל הבלאגן הזה. אני מרוגז ולא מוכן להרגע. בסוף זה יוצא שגם אני לא לומד לקח משום דבר. יופי מטאו, שוב סיבכת את עצמך.

עוד פעם הטלפון שלי צילצל ונאנחתי. בשונה מהפעם הקודמת זה היה סימון שבישר לי על ניסיון חיסול של אחד מהצוותים שלי. ניסיון חיסול כושל ועלוב בחסות אחד מאויביי, המאפיה מקצה העיר. החיוך המר שלי הופיע בדקה שדיבר. כנראה שהעולם לא רוצה שאשן היום וכך אעשה.

התלבשתי ויצאתי מביתי. נסעתי במהירות על האופנוע השחור שלי לביניין נטוש עם מראה מתקלף. אני לא יכול לסבול את האנשים האלו יותר, ולשמחתי בדיוק הגיעו לידיי כלים יפים וחדישים כדי לעזור. יש לי כבר צוות מוכן ואני רק הולך להסביר להם מה הם צריכים לעשות ולא יותר מזה.

חזרתי לביתי אחרי אכזבה מהכישלון השני של הערב הזה. הם ידעו שאנחנו נבוא ותפרו לנו עסקה מוצלחת, כמו שאומרים. שניים מאנשינו נפצעו והמבט החולני בעינייהם של אנשי המאפיה השניה עדין מהדהד בראשי. כשאני עצבני וכועס, אני לא יכול לחשוב בצלילות לפעמים. לעזאזל איתך בפעם השניה הלילה, מטאו.

חצי מהלילה כבר עבר. השעה עכשיו קרובה לשלוש וחצי בבוקר. כמו שכבר אמרתי, לישון זה אחד הדברים שסביר להניח שלא אעשה הלילה. חזרתי למשרד שלי, מוצא את עצמי מסדר בין הדפדפות המפוזרות על שולחן העבודה. מסדר לפי אותיות, צבעים ונושאים אחרים.

הבגדים שלבשתי היו סט בגדים תואם. ז'קט, מכנס מחוייט וחולצה לבנה מכופתרת בדיוק. העייפות גברה עליי והרגשתי הייתה שהבגדים כבר לוחצים עליי. הסבלנות שלי מתחילה להתפוגג ולהתחלף בקוצר רוח. זה מצער שהמשימה שלי הייתה צריכה להתבצע מיד, ללא עיכובים. אחרת הייתי ממזמן בביתי, ישן עמוק .