Flower

1

באותו יום חמישי בערב, הייתה לנו פגישה באחת הקומות בקזינו שלי.

בוודאות אפשר לאמר שכולם ידעו עליה, אבל אף אחד לא אמר מילה.

״אתה יכול להגיע הרבה יותר רחוק עם מילה יפה ואקדח מאשר עם מילה יפה בלבד" כמו שאל קפונה אמר. עוד מאפיונר עם התקופה היפה שלו. זה בוודאות המשפט האהוב עליי.

״הספינה עם הסחורה שלנו תגיע לנמל בחצות.״ סימון התחיל לדבר בזמן שאדריאן סידר את השולחן למשחק הפוקר שלנו.

״יהיו עליה בעיקר ברווזים וכמה קואלות.״ סימון המשיך להסביר על הסחורה שלנו. הוא השתמש בקודים שלנו לציין מוצר מסויים, אי אפשר לדעת מתי מצוטטים לך ומתי לא שאתה איש חשוב בעולם השחור הזה.

אחרי שסימון סיים לדבר, הנהנתי לדבריו והורדתי את משקפי השמש שלי.

התחלתי את משחק הזה בטוב, הייתה לי שיטת משחק ברורה. להחזיק את הקלפים קרוב אליי ופני פוקר כמו שרק אני יודע. המשחקים האלו עוזרים לפעמים בעולם האמיתי שלי, אז תודה לך פוקר.

הכל הלך חלק. סיימנו את המשחק והנהג שלי הסיע אותי לנמל המדובר.

ידעתי שתמיד יש אפשרות של ניסיון התנקשות בחיי, הרי אני זה שמחזיק את כל האימפריה המזורגגת הזאת.

נסענו בכביש עקיף והחלטתי שכדאי לאחר בשביל הפגישה. לא תזיק לי עצירה באיזו מסעדה קטנה בעיר. כל המשחק הזה והרדיפות עשו אותי רעב. זה מוסיף לכך שלא אכלתי מהצהריים בגלל סדר היום אבל זה לא משנה עכשיו.

הזמנתי את המנה שהעדפתי, השארתי לבסוף את התשלום על השולחן ולא שכחתי להוסיף הפתעה ממני. החלק האחרון הוא תמיד החלק הכי כיף בלצאת למסעדות, למרות שאני לא יוצא הרבה לאכול בחוץ. אין לי זמן להסתובב בין מסעדה למסעדה ובנוסף, כבר כמה פעמים ניסו להרעיל אנשים בעזרת אוכל. 

בדיעבד זה היה רעיון מעולה לאחר. אני לא חושב שאני אפילו צריך להסביר למה. לנסות לגנוב ממני אף פעם לא יסתיים בטוב, רק חבל שפיספסתי את כל האקשן. זה היה יכול להיות ממש מהנה.

ביקשתי מאנשיי לפרוק את הסחורה ולהביא אותה למחסן שלנו. ראיתי כמה פרצופים מוכרים בינהם וכמה מפוחדים. כמו שאני תמיד אומר להם-

״יש כמה חוקים בעולם הזה. כולם יודעים אותם במודע או לא במודע. אם הם לא יודעים או לא מבינים הם ילמדו אותם בדרך הקשה.״

רק המילים האלו עושות את העבודה ואני יכול להתערב על זה. אני בעצמי למדתי כמה דברים בדרך הקשה וזה לא היה נחמד במיוחד. אין מישהו שירצה ללמוד משהו בדרך הקשה, זה מתיש ומעייף. 

אצלי, בשונה מאנשים אחרים יש דרך מאוד ברורה. זה או הדרך שלי או שום דרך, קל נכון? 

״מר ולנטינו, לאן תרצה לנסוע עכשיו?״ מרסל, הנהג שלי, אמר כשנכנסתי לרכב עם טריקת הדלת.

״למועדון שלי שנמצא הכי קרוב״ עניתי לו אחרי קצת חשיבה והוספתי שידליק את המזגן על קירור. אני צריך לגייס אנשים חדשים לצוות הגדול שלי, הישנים מתחילים להמאס עליי ואני לא אוהב את זה.

הגענו אחרי כמה דקות ספורות למועדון והשומרים שלי קפצו מהרכב ישר אחרי.

הייתי צריך לשתות איזה משהו חזק אחרי יום כזה מתיש.

התיישבתי ליד הבר וחיכיתי שהברמן יביא את השתיה אליי. 

ניסיתי לראות בין כל האנשים השיכורים שרוקדים אם יש מישהו נחמד שאפשר לתפוס, וזה אומר לצרף לצוות שלי. אני בטוח שהוא ישמח מאוד. אי אפשר לסרב לי כשאני מציע הצעה כזאת עם מילה יפה ואקדח.

למזל שלהם אף אחד לא בלט לי בעין והחלטתי לעזוב את המקום.

הנסיעה הבייתה לעולם לא הייתה ארוכה יותר.

חיכיתי רק ללכת להתקלח, להחליף לבגדים נוחים יותר ולראות איזו סדרה גרועה בטלויזיה שרק תעביר את הזמן.

אלו החיים שלך כשאתה מטאו ולנטינו.

אזזזזז היי כולם!!! ^~^

זה הפרק הראשון לבנתיים :) 

מקווה שתאהבו את זה ;)

נועה :3