היום אני מיאה וטאטא היינו בדיכאון מוחלט אחרי מה שקרה אתמול.לא ישנו מהלילה ונראינו כמו זומביים.
המורה אפילו שאל אותנו אם אנחנו בסדר.כמובן שענינו לו שכן והמשכנו לשקוע בדיכאון.
אפילו פידי נים הארור אמר שאנחנו נראים חולים.
אף אחד מאיתנו לא הצליח להתרכז בשום שיעור.
-סאג'ין סאג'ין! קולו של המורה הרעים.
מה יש לו?! אה...נכון נרדמתי לו בשיעור ....
-סליחה המורה...השפלתי את מבטי.
-גשי אלי אחרי השיעור! אמר בחדות והמשיך בשיעור.
מיאה וטאטא שלחו אלי מבטים מרחמים.
אוי...עכשיו אני בטוח אקבל ריתוק או משהו..כל הכבוד לך סאג'ין!
השיעור נגמר.כולם הרימו כיסאות.טאטא ומיאה יצאו גם כן כדי לחכות לי בזמן שאהיה בשיחה עם המורה המעצבן הזה.
הוא הכניס את יומנו לתיק והפנה את צומת ליבו אלי.
-סאג'ין אני יודע שמה שקרה לג'ונגקוק יכול להטריד אותך...
הוא ניגב את המשקפיים.
השפלתי את מבטי.
-אני מאוד מקווה שהכל יסתדר...רק תעשי מאמצים כדי לא להרדם בשיעור...רק לא זה אבל מותר לך לא להיות קשובה או לא מרוכזת...אני אבין זאת.
הייתי ממש המומה מדבריו!
-א...אוקיי תודה...מלמלתי ויצאתי משם.
טאטא ומיאה חיכו לי.
-אז מה הוא רצה? מיאה שאלה בסקרנות.
-אה המממ...הוא אמר לי לא להרדם בשיעור אבל שמותר לי להיות לא קשובה עם מה שעובר עלינו ביומיים האחרונים.
-באמת? מגניב! טאטא התלהב.
-הולכים לבית החולים? שאלתי אך היה ברור לי מה הולכת להיות התשובה.
-כן כמובן! טאטא ומיאה ענו בקול אחד.
צעדנו ברגל עד לבית החולים.למזלינו הוא לא כל כך רחוק מבית הספר.
-ג'און ג'ונגקוק! אמרתי לאישה שהייתה בכניסה.היא עיינה במחשב שניות אחדות.
-חדר שש! אמרה.
רצנו לכיוון חדר שש ונכנסנו.ג'ונגקוק שכב על המיטה עדיין מחוסר הכרה.
כאב לי לראות אותו ככה.
רציתי שוב לבכות.
כל זה אשמתי!
טאטא ומיאה הביטו בו בעצב רב.
טאטא ניגב כמה דמעות עם חולצתו.
הרופא נכנס עם טופס ביד.
רצנו אליו.
-אז המצב משתפר? שאלתי בקוצר רוח.
YOU ARE READING
עשיר או עלוב?(בהקפאה+שיפוץ רציני)
Fanfictionג'ונגקוק: -האם את עשירה או עלובה? סאג'ין: -עלובה... ג'ונגקוק: -אז את הולכת לעבור את שנת התיכון הכי גרועה שלך... התיכון באנגטאן הוא תיכון המחולק לשתי קטגוריות : העשירים והעלובים. העשירים הם מלכי בית הספר והם עושים כל מה שמתחשק להם.לעומתם העלובים שהם...
