הדרך לעולם אחר

פרק 2

למחרת בבוקר התעוררתי מוקדם מאוד,בהתחלה לא הבנתי איפה אני,עד שנזכרתי באירועי אתמול.תום ישן בשקט,שמעצי דפיקות חלושות בגזע העץ. דפיקה 1,הפסקה.3 דפיקות,הפסקה.ושוב אותי הסדר.לא ידעתי מה לעשות.זו הסיסמא שקבעתי עם דן.אבל הרי הוא מת.ניגשתי לפתח והסתכלתי דרך חור זעיר. זה היה דן! הוא בקושי עמד על רגליו ונשען בכבדות על העץ.הוא דפק שוב.הסתכלתי שאין אף אחד איתו ופתחתי את הדלת.חיבקתי אותו בחוזקה. ״דן״ לחשתי ״אתהחיי!״ הוא הנהן ונכנס לתוך החדר.הוא התחישב על הכיסא בכבדות והתנשף.סגרתי את הפתח והבאתי לו מעט מים.לפני שנה סידרתי שצינורות המים יעברו בתוך העץ כך שיש לנו אספקה תמידית של מים.אוכל,אני אצא לחפש אחר כך.תום התיישב על המיזרון ושיפשף את עיניו. הוא ראה את דן ושאל:״מה השם השני שלי?״ דן בדרך כלל היה עונה על השאלה הזאת מיד אך עכשיו גימגם ולבסוף אמר:״רון..?״ תום הנהן.היבטתי ו בתמיהה רון זה לא שמו השני. עדן הוא שמו השני.תום התקרב אליי ולחש: ״זה לא באמת דן.זה מתחזה!״ הסתכלתי על ידו של דן וראיתי צמיד כתום.הבנתי מיד שזה חייל שהתחזה לדן.תפסתי ביד החייל כאילו כדי להתנחם או לנחם.החייל השיב לי לחיצה.משכתי את הצמיד מידו.החייל הופתע מאוד כאשר חזר להיות עצמו.הנחתי את הצמיד על ידי לשעת הצורך.ניצלתי את הפתעתו של החייל לקחתי את הרובה שלו ויריתי בליבו.ראיתי את החיים אוזלים ממנו ואת הדם ממלא את הריצפה.לקחתי את בגדיו,את המגן שלו את האקדח שלו ואת המגפיים שלו.הסתכלתי בחור הקטן שגזע וראיתי שאין שום חייל.הוצאתי את הגופה לבחוץ ונכנסתי פנימה.תום המסכן רעד.חיבקתי אותו ואמרתי:״דיי,דיי מתוק זה נגמר...״ המשכתי לדבר איתו עד שגופו נירגע.תום חשב שחיילים הם אכזריים בגלל שהם הורגים אותנו ועכשיו הוא ראה אותי הורגת.מה הוא יחשוב עליי? ״תום.״ אמרתי ״אתה יודע שלא הייתה לי בריר,נכון? הוא היה הורג אותנו!״ תום הנהן בהיסוס וחיבק אותי בחוזקה.ריחמתי עליו כל כך.הוא לא ידע מה זה אם ואב.הייתי צריכה לדאוג לו מאז שהוא בן 3.ואני הייתי אז רק בת 8 כל כך אכזר העולם הזה.בהתחלה השכנות עזרו לנו אבל אז הם נטשו אותנו ואילצו אותי להפסיק לבטוח בבני אדם.