אז ככה- החלטתי (בעזרתכם!) להמשיך את הסיפור שלי.
אני מתכוונת להעלות פרקי המשך לסיפורים אך יכולים להיות פרקים שיחרגו מהקו העלילתי הרגיל (כמו נקמת ארכנה״).
מקווה שתהנו מהסיפורים שלי ותמשיכו לכתוב תגובות מדהימות!
---
״אז, חכמולוגית״, פרסי החל שיחה, למרות שידע שאנבת׳ ממש לא רוצה לדבר, ״מה הדבר הזה ששהקנטאור השששוטה מנסססה להסססתיר מאיתנו״, הוא אמר בחיקוי גרוע של דרייקנאה ואנבת׳ נאנחה- גם מהעובדה שחברה גילה על הסוד ועוד יותר, מהעובדה שהוא כרגע חיקה מפלצת יוונית עם בעיות בהגייה.
״אם אני מספרת לך תבטיח לי שלא תכעס״.
פרסי היה מבולבל. מה אנבת׳ וכיירון מנסים להסתיר מפניו שכל כך יכעיס אותו?
אנבת׳ הרימה גבה ובסתכלה עליו במבט רציני. הוא הרים את ידיו ואמר בכניעה, ״בסדר, בסדר. אני מבטיח שאני לא אכעס. מה אתם מסתירים ממני?״.
״פרסי, אתה חייב להבין שגם אני וגם כיירון רצינו לספר לך את זה אבל פשוט לא יכולנו...״, היא התרחקה לאיטה ממקום ישיבתם על המזח והחלה לטייל לאורך החוף, יודעת שפרסי יעקוב אחריה.
״לפני חודש בא חניך רומאי למחנה... בטח ראית אותו מסתובב באזור של הביתן הראשי, כי שם הוא נמצא רוב הזמן. החניך הזה הגיע למחנה פצוע ומדמם אחרי קרב עם קיקלופים רומאים סוררים, כשבידו ספר יווני עתיק שגנב מהם במסע חיפושים מטעם ריינה, פרנק וכירון. הספר הזה הוא ספר יותר מסוכן וחשוב מספרי הסיבליות שאלה שיננה בזיכרונה. הספר הזה הוא סיפור הילדים האבודים של הטיטאנים- ילדים שאחד מהוריהם טיטאן והאחר אנושי..״
״רגע״, פרסי קטע את אנבת׳, מתקשה לעקוב. ״יש לאלים חצאי אחים? שהם בעצם חצי אנושיים? הם נחשבים אלים או חצויים? כי הבנים של הטיטאנים הם אלים ו...״, פרסי שתק כשראה את הפנים המיואשות של אנבת׳, ״אוקיי! אוקיי! סליחה, את יכולה להמשיך לדבר״.
אנבת׳ במשיכה, ״אתה חייב להבין את החשיבות של הספר הזה- זהו סיפורם של חצי טיטאנים אלמותיים שחיים בינינו עד היום. מכיוון שהם הפרו את צווי האלים ושינו את פני ההיסטוריה כפי שתוכננה על ידם, השמות של כל אחד ואחד מהם נמחק לעד. אף אחד לא יודע או שמע עליהם, כל אהוביהם וקרוביהם שכחו מהם! הם קיבלו עונש חמור יותר משל פרומתאוס, שהביא את האש לאדם״. פרסי החל להבין את גודל הצרה שאליה הם נכנסו, ״אז אם יש לנו משבר בינלאומי, כמו התעוררות אמא אדמה שעשתה לנו צרות ופגעה לנו במורל, ועוד חבורה של חצויי טיטאנים זועמים על האלים, משמע שיש מלחמה מתקרבת...״, לפתע פניו של פרסי השתנו, כקולט את רוע הגזרה, ״אבללל אנבת׳!! רק עכשיו התחלתי ללמוד לקראת האוניברסיטה ברומא החדשה!״.
***
אין ספק שאחרי נזיפות מרובות וכמה קללות מגוונות ביוונית, פרסי הבין כמה הם הסתבכו. כמו תחילת המלחמה הקודמת וזו שלפניה- גם הבאה תתחיל בגלל גאווה, והוא שנא את זה. הוא בסך הכל רצה להעביר את החופש שלו בללמוד לאוניברסיטה בלי לרדוף אחרי מפלצות או לצאת למסעות בעקבות נבואה חדשה- אבל ברור שזה לא נועד לקרות.
