קץ הימים האחרון

אני מודה

אני מודה, אני מודה שקשה לי , מודה שקר לי. אני מודה שאני מפחדת , מודה שאני כבר מיואשת . אני מודה על הכול , על הדברים הטובים שקרו והרעים שקרו כל חיי, אני מודה על כולם שישארו אחרי. אני מודה על זה שאני קמה בבוקר כל יום , מודה על זה שיש לי בית . אני מודה על זה שיש לי משפחה , מודה על זה שיש לי אהבה . אני מודה לכולם על מה שעשו ולא עשו בשבילי, מודה למי שניסה לשמור אלי . אני מפחדת , קר לי , חשוך פה . אני כבר לא יודעת מה לעשות , כולם כבר נרדמו . אני לא מצליחה לישון אני חושבת על הדבר הזה , אני פוחדת שהוא יחזור . אני לא יודעת כבר כלום . אני מפחדת, שאני אלך לישון ולא אקום, שאני אקום ולא יהיה אף אחד, שאנשים ילכו וישאירו אותי לבד. אני כבר לא יודעת כלום. אז התחלתי לכתוב יומן, כתבתי כבר כל מה שהיה היום . אני לא יודעת מה יהיה מחר , אני פוחדת , אולי לכתוב זה ישפר לי את ההרגשה . וגם אם לא , שמשהו ימצא את היומן הוא ידע שאני הייתי הגיבורה של העולם. אנשים יכולים להיות סקפטיים לגבי דברים כאלה , אבל זה נכון . אם העולם ישרוד, זה יהיה בזכותי ורק בזכותי . אני לא יודעת מה לעשות . אם משהו ידע , הוא יציל את העולם . יש לי עוד הרבה מה להגיד , כמו זה שאני מאוהבת באיזה ילד מיליון שנה , אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת. רגע,יש לי רעיון אדיר . אז אני יאיר את ג׳ייק ויקרא לו לעזור לי . אנחנו נאסוף כול מיני בגדים ומעילים ישנים שילדים איבדו או שחכו בבית ספר ונשים אותם אלינו , כמה שיותר שכבות. ואז בבוקר שכולם יקומו נלביש את כולם ומה שישאר נתן לו כקורבן. לא רעיון גאוני ? ואז נתחיל להתקדם לכיוון הבסיס הצבאי הקרוב . שם נדווח עליו , ונקווה שיאמינו לנו . ואז זה יהיה כבר בעיה שלהם. נתראה בבוקר.