משתוקקים לנקמה

{1}

ידה התהדקה סביב העט שחור בחוזקה. ״לעזאזל. תמצאו עוד משהו.״ היא הביטה על המסך ביחד עם שני העבדים שלה. ״בל, תראי.״ היא מיהרה להביט על המקום בו אצבעו העבה של יוג׳ין הונחה. היא שקדה את מילותיה לפני שדיברה.
״האם זה הוא?״ יוג׳ין התקרב מעט, והרים את משקפו שהחליקה על אפו הגדול. ״לא בטוחים, אבל אחוז גבוה שכן.״ היא לא יכלה להעלים את החיוך שהתפשט על שפתייה.

״מצויין, שלח את צוות A שיטפל במקום.״ היא טפחה על כתפו של אייזן, והוא מיהר ללכת.
״יוג׳ן, אני מאוד גאה בך.״ האיש השמנמן הביט בענייה הנוצצות, וחייך בשביעות רצון. ״גם אני שמח, בל. אני תמיד אעזור לך.״ הוא מיהר לכרוך את זרועותיו השמנות סביב מותניה כשקפצה עליו בחיבוק מוחץ.
״מצויין, יוג׳ין. אם תמשיך להתנהג אליי כך, אני אמחוץ אותך.״ הוא הסמיק כשצבטה את לחייו השמנות בחיוך גדול.
״לוקו עדיין לא עלה על זה, זה מצויין!״ היא צייצה, והתנתקה ממנו בסיבוב פרוע. הוא סילק את האכזבה במהירות, ושילב את ידיו בחוסר ביטחון.
״זה כל כך מצויין!״ היא חיבקה את כריסטין שישב מול המחשב, ועצמה את ענייה בנעימות כשהריחה את ריחו המתוק.

אייזן חזר במהירות, ופניו הביעו פחד. בלה התרוממה מכריסטיאן, והתקדמה אליו בפנים אדישות. ״מה יש?״ היא לא הבינה מה קרה, הריי לפני רגע הוא היה נלהב לפני שיצא לקרוא לקבוצה A.
אייזן בלע את רוקו, וחיבר את ידיו. ״המפקדת לוקה. א-אמ...לוקו עלה על זה.״ הוא עצם את עניו במהירות כשהוציאה את העט השחור מכיס חולצתה.
היא נשכה את שפתיה התחתונה בייאוש. היא בחיים לא תבין איך הוא תמיד מגלה הכל, אחריה.
״איך?״ אייזן גרע בעצמו, וישר את כובע המצחייה השחור על מצחו. ״שכחתי לנתק את האנטי-מעקב.״ העצבים החלו להתפשט על גופה, והיא מחצה בחוזקה את העט השחור. ״אתה מה?״ לחשה, והתקדמה בצעדים עדינים לעברו.

אייזן הביט בה בחרדה, והתרחק מעט. ״שכ-שכחתי...״ הוא עצר כשהייתה קרובה מאוד לגופו. היא תקתקה בכפתור העט במהירות, וגרמה לרעש מעצבן ומציק להשמע.
״איך שוכחים דבר שכזה!?״ צעקה בארס. הוא עצם את עניו, וחיכה לכל רע שיבוא עליו.
״אני כל כך מצט-״ חוד העט ננעץ עמוק בגרונו. היא הביטה במקום בחיוך המטורף שלה, והחדירה עמוק את העט שתקוע בצווארו.
הוא נחנק, ונפל לארץ בחבטה. זרמי דם הופיעו על שפתיו, וגלשו לאורך הצוואר. ״המצטער לא יעזור לנקמה שלי, חתיכת מטומטם.״ לחשה, וניתקה את העט מגופו השרוע והחסר חיים.

אנשיה הביטו בה בארשת פנים אדישות, למרות שבתוך תוכם, פחדו פחד איימים.היא הביטה סביבה, ונגבה את פנייה בגב ידה. הכעס החל לשלוט בגופה, זה סימן רע.
״יוג׳ין, אני לא רוצה לראות את זה. תקח את זה מכאן.״ פקדה על האדם השמן, והוא מיהר לסחוב את הגופה לכיוון חדר הריכוז.

בל הסתובבה בחלל החדר, וכרסמה את ציפורניה. "לעזאזל!" צעקה, והעיפה את כוס המים בחוזקה על קיר המתכת.הכוס התנפצה לשברירים קטנטנים יחד עם המים הקרים שנשפכו בחדר, והרטיבו את הריצפה הקרה. "חלאה! תביאו לי ג׳ויינט!" קראה לאיש העגלגל כשחזר.
יוג׳ין מיהר ללכת הליכה מהירה לעבר הסיגריה הארוכה שעל השידה, ולחזור אלייה. ״בבקשה. בל.״ חייך מעט, ניסה להרגיע את מצבה. אך היא רק לקחה במהירות, והדליקה בעזרת המצית הקטנה שלה.
"יוג'ין...לך ותשיג לי את הטלפון שלו." הוא הנהן.
"למה אתה מחכה?. לך עכשיו." דחקה בו.

"אממ...מה קורה פה?" הג׳ויינט נפל מידה. אזעקה צורמת נשמעה, ואנשיה התחלו להתרוצץ במהירות הלוך ושוב בפאניקה. המחסן עלה באש, הבחינה.
"ממה זה נגרם?" צעקה לעבר אלכס. הגבר הגבוה הביט בה לשניה, ומיהר לקחת את המטף שתלוי על הקיר.
"אני חושב שזה עבודה של לוקו. יש סימן שלו על הקיר."

״בן זונה. לא יכול לדבר איתי פנים מול פנים הממזר הזה."קראה בקול.
רעש האנשים החריש את אוזניה, והיא התכווצה מעט. ״שהיו בשקט!.״ פקדה לאלכס לפני שהתקדם לעבר המקום. הוא הנהן בחוסר הקשבה, ורץ במהירות.
היא שמעה אנשים צורחים, וראתה את האשן האפור כהה מחסה את החלל. היא מיהרה להרים את הג׳ויינט, ולקרב חזרה לפיה.

"בל. חמישה חיילים נשרפו." יוג׳ין רץ במהירות. מנושם בכבדות, ומוסמק כולו מהריצה הארוכה שעשה.
בל נאחה, ושאפה שאיפה ארוכה. ״מה עם האחרים?״ יוג׳ין בלע את רוקו, והחל לדבר. אך מישהו מאחוריו הסב את תשומת ליבם.
אחד העובדים זחל על הריצפה בכבדות, כשכל גופו מחוסה אפר ודם.בגדו נקרעו, ונשרפו. זה קיימן. ידיו משכו אותו בכל כוחו אליהם.היא תמיד נדהמה מכוחו הגדול. אך עכשיו שראתה את עורו השרוף, ואת חולשתו, היא הבינה.
״עזרו לי.״ לחש בצרידות. בל הביטה בו באדישות. ״יוג׳ין, טפל בו.״ קראה, וזרקה את הג׳ויינט על המאפרה.

יוג'ין מיהר להתכופף אליו, ולהוציא את הסכין מכיסו. היא היסתובבה על עקבייה, והלכה לכיוון משרדה.