My Boy .

פרק 14

אוראל:
״סע לי מהחדר עכשיו!״ דפקתי על אושר צעקה כשהתעוררתי והוא נבהל
״מה יש לך?!״ הוא שאל בקול צרוד של הבוקר
״אמרתי לך כבר אתמול ללכת לא?!״ אמרתי
״נו חאלס כבר עם זה אוראל!״ הוא אמר מתחיל להתעצבן
״מה חאלס!זה שיש לי חבר זה אומר שאסור לי לצאת מהבית?!״ עניתי לו
״לא אבל לא רוצה שתצאי בלילה עם בנים״ הוא ענה
״טוב עוף מפה לא רוצה לדבר איתך עכשיו״ אמרתי,הוא הסתכל לי בעיניים ויצא מהחדר בעצבים

נאנחתי והתיישבתי על המיטה
״מה קרה?״ אבירן שאל
״כלום הוא עצבן אותי ורבנו קצת״ אמרתי
״את בסדר?״ הוא שאל והנהנתי והוא חיבק אותי ויצא

אושר:
כוסעמעמעמעמק מה הבעיות שלה איזה מרוקאית מעצבנת!
אנלא מבין מה הבעיה בזה שלא רציתי שהיא תלך לבד בלילה עם ילדים שאני לא מכיר!

״מה כבר רבתם?״ בר שאל
״אל תעצבן אותי גם אתה עכשיו כוסעמק״ אמרתי
״טוב תרגע אחי..אין מה לעשות,בחורה קשה אוראל״ הוא אמר
״בחורה קשה זאת לא מילה..סעמעמק שהיא מתעצבנת אי אפשר לצאת ממנה״ אמרתי
״בסדר יותר מאוחר לך תבקש סליחה..ככה זה בנות״ הוא אמר והנהנתי
״ילדיםםםםםם בואו לפה מיד!״ שמענו את הצעקה של אמא וירדנו למטה

״מה?״ עומר שאל
״אני יכולה להבין למה הכיור נראה ככה?מזה כל הכלים האלה?!?!״ היא נזפה בנו
״בסדר אמא את יודעת שאני עקום אני לא יודע לשטוף כלים״ בר אמר,שיראל נדפק כי הוא שוטף כלים ממש טוב..
״טוב,אושר,לך לסדר את החדר שלך,עומר תטאטא פה,ירין תלך גם אתה לסדר את החדר שלך הוא זוועה,שיראל תשטוף כלים ובר טוס לזרוק את הזבל״ אמא חילקה הוראות לכולם וגלגלתי עיניים

כעבור שעה-
סיימתי לסדר את החדר ואת המרפסת שלי
וירדתי למטה,אוראל ישבה בסלון וראתה טלוויזיה,בהתחלה חשבתי שאני הוזה!
״בואי רגע״ אמרתי והלכנו הצידה

״אני אוהב אותך יפה שלי״ אמרתי והתנשקנו
״גם אני אוהבת אותך..אבל אתה חייב להשתדל להיות גמיש יותר..אני מכבדת אותך ואני מכבדת את עצמי ואני לא יגע בבנים בשום צורה חוץ משלום אבל אני לא ישנה את החיים שלי רק בגלל שזה מפריע לך,אני אוהבת לשבת בחוץ להתאוורר..״ היא אמרה והנהנתי
״אז תצאי איתי..״ אמרתי ועזבנו את הנושא הזה בינתיים

הוא שיחק לי בשיער ופתאום אבירן התקשר
-כן קרציה?- אמרתי
-אוראל- הוא אמר בבכי,רגע אני הוזה או מה?!
-מה קרה?- שאלתי
-בואי הביתה מהר- הוא אמר ושמעתי שהוא בוכה,הסתכלתי על אושר שגם היה מבולבל,ניתקתי וקמתי

״אמאלה אושר אני פוחדת,אבירן בחיים לא בכה!אם קרה משהו רע?!״ התחלתי להלחם ממש,יש לי תחושה נוראית!

הוא בא איתי הביתה והחזיק לי את היד,אמר ואבירן היו עם עיניים אדומות מבכי ואני לחצתי את ידו של אושר חזק
״מה קרה?תענו לי כבר!״ שאלתי בלחץ
״אא-אורא..ל״ אבירן גמגם והתיישבתי
״סבתא נפטרה״ הוא אמר ושוב פרץ בבכי ואני הייתי בהלם לפחות חצי דקה,הרגשתי שאני לא מצליחה לנשום,נגמר לי כל האויר וניסיתי לנשום אך לא הצלחתי,הדמעות הצליחו לזלוג מעיניי ללא מעצורים ואושר חיבק אותי חזק,דחפתי אותו ויצאתי מהבית,
רצתי ,פשוט רצתי בלי לדעת לאן..זה בדיוק אחד מהמצבים שאני צריכה את שיחה עם סבתא יחד עם כוס תה,
נזכרתי בכל הילדות שלי איתה,ובכל מה שהיא עשתה בשבילי,וכמה היא עזרה לי..
כל זה נגמר,היא הייתה בשבילי הכל,אם היה לי טיפה קשה, היא הייתה שם כדי להקשיב לי

בעטתי בחוזקה בעמוד ולא היה לי אכפת שכאבה לי הרגל מאוד,בעטתי שוב ושוב ופשוט נפלתי על הרצפה

שמתי את שתי ידיי על פניי ובכיתי,
הרגשתי מישהו אוסף אותי מהרצפה ומחבק אותי חזק,קיוויתי שזאת סבתא ושהכל בסדר ושזה היה רק חלום רע,אבל זה היה אושר..

הרשתי לעצמי להתפרק ולבכות והוא דאג להכיל את זה ולנחם אותי עד כמה שיכול
״אני אוהב אותך קטנה,נעבור את זה״ הוא לחש ונישק אותי
״היא לא תראה אותי מתחתנת..״ מלמלתי בעצב והוא ניגב את דמעותיי
״ששש אל תחשבי על הדברים האלה עכשיו״ הוא אמר והתנשקנו,ישבנו בשקט ושוב תקף אותי גל של דמעות מלוחות,

אני לא יודעת איך לחיות את החיים שלי בלי סבתא שלי,היא הכל בשבילי..פשוט הכל!