My Boy .

פרק 15

היום ההלוויה .
נשארתי בבית,אני לא יחזיק מעמד שם..
אני לא מספיק חזקה כדי לעמוד שם..
אולי שהזמן קצת יעבור אני אלך לשבת ליד קברה..אבל עכשיו אני פשוט לא מסוגלת

אבירן ואמא הלכו,
אני נשארתי בבית ואושר גם לא הלך היום לבית ספר כדי להישאר איתי
הוא נכנס לחדר וחיבק אותי
״דיי חיים שלי..יש לנו אחד את השני ואני תמיד פה בשבילך ואת תתגברי״ הוא אמר
וגיחכתי בעצב
״אפילו זה שיש לנו אחד את השני זה בזכותה..היא דיברה איתי על הכל,היא עזרה לי להבין את הדברים,מה אני אעשה בלעדיה עכשיו?״ שאלתי בעצב

״מה אני אעשה בלי הפתיתים והשניצל שלה?!״ צחקקתי והיו לי דמעות בעיניים
״תפסיקי כבר לחשוב על זה!״ הוא אמר והיה שקט..יצאתי למרפסת והתיישבתי בכיסא

ניגבתי את הדמעות,דמיינתי אותה לידי,וסביר להניח שהדבר שהיא הייתה מבקשת ממני עכשיו זה להירגע ולהתגבר על זה..
וככה ניסיתי לעשות,

שכבר התחיל להתקרר נכנסתי לחדר והתכסיתי בשמיכה
״את בסדר?״ אושר שאל והנהנתי
״הבאתי אוכל בואי״ הוא אמר וירדנו למטה,
אכלנו המבורגר וצ׳יפס

״אני אוהב אותך״ הוא אמר והסתכלתי למטה בעצב
״הי..יהיה בסדר״ הוא אמר וזלגה לי דמעה,
הוא ניגב את דמעתי ונישק אותי,

הייתה דפיקה בדלת ובאתי להתנתק מהחיבוק
״שיחכו דקה״ הוא אמר והמשיך לנשק אותי עוד קצת ואז קמתי לפתוח,

אלה היו שיראל ועומר
פעם ראשונה שאני רואה עומר בלי הכיפה השחורה שלו

״את בסדר מאמי?״ שיראל שאל ומשך אותי לחיבוק
״כן..הכל בסדר״ אמרתי בחיוך קטן ורועד,עומר גם חיבק אותי ונתן לי נשיקה בלחי

כולנו ישבנו בסלון ואושר חיבק אותי
אמא ואבירן חזרו,אבירן הניח את הכיפה על השולחן והתיישב בספה,הוא העיף עליי מבט ובהה ברצפה
״אני הולכת לשבעה יפים שלי..שיראל קח אותם אליכם טוב?״ אמא שאלה ושיראל מיד הנהן

קמתי לחבק אותה
״נבוא לראות אותך כל יום״ אמרתי
״ביי״ אבירן אמר והיא הלכה

״נו איך היה?״ שאלתי ואבירן נאנח
״זוועה..לא רוצה להיזכר ביום המחורבן הזה״ הוא אמר
״תבואו לישון אצלי..הבטחתי לאמא שלכם״ שיראל אמר
״אני רוצה לישון בבית״ אמרתי
״אוראלי הבטחתי לאמא שלך,אני לא רוצה להשאיר אותך לבד בבית״ הוא אמר
״את גם באה״ אבירן אמר וגלגלתי עיניים

״אתם רוצים לשתות משהו?״ שאלתי בקול חנוק מבכי,כולם הסתכלו עליי,אף אחד מהם לא ענה,
הדמעות כבר כמעט יצאו אבל הסתובבתי ללכת למטבח

ואבירן החזיק בידי
״דיי..אל תבכי״ הוא אמר בקול רגוע וחיבק אותי

אחרי כמה שניות פשוט הלכתי,
מזגתי לי כוס קולה
ונאנחתי

לבשתי פיג׳מה,הלכתי לסלון לראות קצת טלוויזיה,לא עניין אותי כל כך לאן כולם נעלמו..
פשוט בהיתי בטלוויזיה ומדי פעם החלפתי ערוץ

לבסוף נרדמתי בספה בסלון

אושר:
אוראל נרדמה בספה בסלון ולא הערנו אותה כדי שלא תהיה שוב בדיכאון..
אני כבר לא יודע מה לעשות,אני לא יכול לראות אותה ככה!
״אתה בסדר אחי?״ ירין שאל את אבירן והוא הנהן
״מה איתה?״ שאלתי
״אל תדאג,כמה ימים והיא תרגע,אוראל חזקה..גם עם סבא שלי היה לה קשר מיוחד ושהוא נפטר היו לה את הכמה ימים הקשים האלה אבל מיד אחר כך היא התגברה והמשיכה בחייה״ הוא אמר והנהנתי,

אני זוכר את הימים האלה..היא כל הזמן הייתה באה להתנחל לנו בבית רק כדי לא להיות בבית ולהיכנס לדיכאון
ותוך שבוע זה פשוט עבר..

ואז התחלתי להרגיש שאני מתגעגע אליה ואז התפתח ביננו משהו בפעם הראשונה,
אחרי חודשיים שבהם היינו בקטע אחד של השני וכמעט היינו ביחד,זה נפסק והתחדש עכשיו..