תראו איזה יפה הגיפ אמא
סיריוס נשאר רגוע ואמר, "קודם כול, סיפרתי רק לחברותייך, הן סיפרו לאחרים! זה לא אשמתי! ושתיים, יהיה לך מזל אם את לא בהריון."
'שיט!' חשבה לילי בחרדה 'איך לא חשבתי על זה?!'
סיריוס חייך בשובבות "לכי לג'יימס,"
לילי רצה במסדרון, "ראיתם את ג'יימס?" שאלה שוב ושוב אך כולם ענו בשלילה. "איפה הוא?!" היא מלמלה. צחוק מרושע עלה מהמרתפים, לילי ירדה במהירות, שולפת את שרביטה. "מי זה?" קראה בקול רם. "לילי?" סבר-מאוס נגלה מבין הצללים "סנייפ..." אמרה לילי בזעם "איפה ג'יימס, אהובי?" היא בכוונה אמרה אהובי, שלסנייפ יהיה כואב יותר, רע יותר...
"לילי!" נשמעה צעקה חלושה "איפה הוא?" לילי חזרה "הוא לא אצלי," אמר סבר-מאוס "נודר!"
לילי רצה במהירות, עקפה את סבר-מאוס ועמדה ללא ברירה, כמו טיפשה, מול מבוי סתום "סיסמא?" נשמע קול "טוהר דם חשוב מאוד" זרקה לילי "לא? דם טהור! עוגיות! סלית'רין!" אך כלום לא עזר, "אתה-יודע-מי?" ניסתה לילי ולהפתעתה הקיר נפתח: ג'יימס צעק בייסורים בשעה שסלית'רינים עינו אותו "שתק!" צרחה לילי שוב ושוב "שתק! שתק! שתק!" היא תפסה בידו של ג'יימס והם החלו לרוץ סילוני אור ירוקים ואדומים ליוו אותם בריצתם.
"ג'יימס," התנשמה לילי כשהגיעו לקומה החמישית "מה -?"
"ירדתי לאולם הגדול," החל ג'יימס לספר "כשלפתע זוג ידיים ריסנו את פי וגררו אותי למטה."
"צריכים לספר לפרופסור דמבלדור!" אמרה לילי
"לספר לו מה?" שאלה סופי שצצה מהמדרגות של הקומה השישית "מה קרה?" היא ציינה לעצמה את הזיעה על פניהם. הם סיפרו לה את הסיפור והיא אמרה "לא לדמבלדור! למקונגל! היא קשוחה! היא תראה להם!" "כמובן!" לילי הכתה את מיצחה בידה "עכשיו?" שאלה סופי "לא," אמר ג'יימס, מותש "שמעי סופי, כרגע עינו אותו, אני הולך לישון!" ובזאת, הוא גרר את רגליו במעלה המדרגות מותיר את סופי ולילי מופתעות.
אוהבת,
הרמיונייייייייייי❤️❤️
