היא ישבה בסלון כמעט כל הלילה. בוחנת את האבן ומנסה לזהות אותה.
אחרי כמה שעות טובות לתוך הלילה היא הבינה שזאת אבן אופאל צהובה 'איך עיניים של יצור כל כך מחריד יכולות להפוך לדבר כל כך יפה והרסני' היא התפלאה.
היא רק רצתה לנוח. לבחון אבן ולזהות אותה זה לא משהו שתתאר ככיפי, אבל הכל חלק מהעבודה.
הרמיוני הרגישה איך עיניה נעצמות לאט לאט...
היא התעוררה בבהלה לקול חבטה בדלת, וכמעט נפלה מהספה.
היא נלחצה לגלות שכבר בוקר. היא חטפה את האבן, שכנראה נפלה בזמן שישנה, מהרצפה והחביאה אותה תחת הספה.
היא קמה בשקט מופתי והתקדמה לאט לאט לכיוון הדלת. היא ראתה דרך העינית שמר פוטר ומר וויזלי החליטו לבקר אותה.
***
"אז....קרה משהו?" הרמיוני שאלה בחרדה לאחר שהכניסה אותם לביתה (וכמובן בדקה אותם).
"האמת שכן" ענה הארי "אני ורון דיברנו וקצת חשבנו..."
"אנחנו רוצים להצטרף אליך" רון המשיך.
הרמיוני הסתכלה על שני הבנים בפליאה. לזה היא לא ציפתה "אממ..אתם בטוחים?" היא שאלה.
"במאה אחוז" ענו שניהם.
"אבל מה עם העבודות שלכם? החיים שבניתם לעצמיכם? אני שמתי את החיים והשאיפות שלי בצד. זה לא כמו לא ללמוד שנה שביעית בהוגוורטס, זה לחיות חיים הרבה יותר מבולגנים ולשים בצד את כל מה ששאפתם בשבילו" היא הסבירה.
"אנחנו יודעים איך זה עובד" הארי ענה בחיוך.
"וחוץ מזה" רון המשיך "הגיע הזמן לשקם את החברות שלנו! ואיזו דרך טובה יותר מאשר ללחום נגד כוחות האופל" גם הוא חייך.
"אתם בטוחים שזה מה שאתם רוצים? אתם בטוחים שלא תתחרפנו אחד על השני? וגם תזכרו שאם אתם בפנים אין דרך חזרה! ועושים הכל בדרך שלי!" היא אמרה ברצינות.
"הרמיוני!!" רון עצר אותה מלהמשיך למנות את הסיבות למה זה לא יעבוד "אנחנו בטוחים לגמרי! אנחנו יודעים שזה לא יהיה קל ויש לנו הרבה לעבור, אבל אנחנו מוכנים".
הארי הנהן לאישור "אנחנו גם לא אותם ילדים חסרי ניסיון. עברו כבר עשר שנים מאז הקרב על הוגוורטס! יש לנו עכשיו מושג הרבה יותר גדול על עולם הקוסמים, למרות שגם אז ידענו דבר או שניים".
הרמיוני השתתקה ונתנה למחשבותיה לזרום. היו הרבה סיבות למה לא, אבל גם היו הרבה סיבות למה כן. שני הבנים הביטו בה בציפייה בזמן שחשבה.
"אני מניחה שאפשר לתת לזה צ'אנס" היא ענתה לבסוף.
שני הבנים חייכו.
***
שלושתם ישבו בסלון.
הרמיוני מנתה את האבנים שברשותה, סך הכל שמונה אבנים. נותרו ארבע אבנים להשיג.
"איך השגת את כולן?" רון שאל בפליאה.
"טוב, אז ככה: אבן האודם האדומה היא מחרב גריפינדור. אבן הברקת השחורה היא ממערת דרקון באלבניה, האחרונה שהשגתי לפני באתי להוגוורטס. אבן הנופך, גם אדומה, השגתי בגרינגוטס במערות הכי עמוקות-".
היא הפסיקה כי ראתה את הבנים מסתכלים עליה בתדהמה "אל תשאלו" ענתה. מצומררת.
היא המשיכה "את הלשם הצהובה חטפתי מקהילת קוסמים במדבר סהרה שהשתמשו בה לשאוב כוח מהשמש" היא התעלמה מהמבטים הנדהמים של הבנים "האחלמה הסגולה היא מאחת קהילות הענקים, מסתבר שהם אוהבים סגול. האבן התכולה, התרשיש, היא מבריכה במערה נידחת על חוף הים הצפוני של אנגליה. אבן השבו השחורה היא מאחוזת מאלפוי-".
"מה?!!" זעקו הארי ורון.
"מסתבר שוולדמורט החביא אותה אצלם מבלי שידעו" היא הסבירה "הוא ניסה להשיג את כולן, אבל בשביל חיי נצח. זה היה לפני שנולדת הארי והוא לא היה משוגע על להרוג אותך"
"איך הצלחת להוציא את האבן משם?" רון שאל בפליאה.
"הם נתנו לי אותה!" הרמיוני ענתה "הם קצת נהיו טובים יותר. לוציוס מאלפוי כבר נפטר, נרקיסה יצאה מתי שבאתי לשם. דראקו סוג של תפס אותי, אז הסברתי לו מה אני עושה והוא עזר לי לחפש, הוא היה ממש נחמד, בהתחשב בהיסטוריה המשותפת שלנו" הרמיוני האדימה קלות כשנזכרה איך החטיפה לו בפרצוף.
"לפחות הוא לא ניסה להרוג אותך" הארי ענה.
הרמיוני התעלמה ממנו "והאבן האחרונה היא האבן שהוצאנו מהוגוורטס, שגיליתי עכשיו שזו אבן אופאל".
"מרשים מאוד הרמיוני!!" רון התלהב "שמונה מתוך שתיים עשרה זה הישג מרשים מאוד".
הארי הצטרף בהתלהבות משלו "יש לך מושג איפה יש עוד אבן?".
"כן!" הרמיוני ענתה "אבל זה הולך להיות קשה".
"איך?" הארי שאל.
"כי נצטרך להיכנס ללב המחנה הישן של אוכלי המוות" היא אמרה.
אאעעעעעעעעעע!!! איזה מתח!!!!!! סורי שלקח לי המון זמן לכתוב את הפרק הזה (מחסום כתיבה קטן...), מבטיחה מבטיחה מבטיחה שאני אפרסם יותר בעקביות, עוד הרבה דברים מדהימים יבואו!!! חכו ותראו!!!
בינתיים...מקווה שנהנתם מהפרק!! תגיבו מה חשבתם, אני אשמח לשמוע מה יש לכם לומר!!
YOU ARE READING
Granger (HP fanfiction) Hebrew
Fanficלאחר הניצחון בקרב על הוגוורטס לא היה מישהו מאושר יותר מהרמיוני. אבל עם הניצחון הייתה תחושת אכזבה. כמובן שהניצחון בקרב היה יותר ממעולה; וולדמורט הובס, הארי חופשי, והעולם השתחרר משליטת כוחות האופל. אבל כל מה שהרמיוני חשבה עליו הייתה ההרפתקה הבאה. אז ה...
