סיפורי ערסים או חנונים? מישל ורון

פרק 2

נ.מ רון

"סופסוף הגהינום של כיתה יב בבית ספר הכי חנוני ומזויין בעולם" אני אומר לחברה "אל תהיה מבאס כזה אולי יש פה כוסיות שוות " אמר ג'ף .תנו לי להסביר את המצב עכשיו אבא שלי שלח אותי לחור הזה באמצע אנגליה אני צריך למצוא את המטרה שלי ולהישאר כאן כל השנה לפחות אני לא במקום המחורבן הזה לבד החברה שלי כאן ג'ף ,ג'קסון , אדוארד או אד בקיצור, ומתיו האח שלי(לא באמת אחיו😰 ה.כ.) מכיר אותו כמעט כל החיים הוא היחיד בחבורה שלנו שלא מעשן בגלל אבא שלו שנמצא בכלא עכשיו על אלימות במשפחה
(תבינו לבד...ה.כ.) וזהו כל השאר מעשנים וכולנו שותים .
^עכשיו לאחר המשך ההקדמה^

"איזה בטח כולן כאן עדיין עם גשר ומשקפיים וחצ'קונים שמכסים את כל הפרצוף" אמר אד ודרך את שאריות הסיגריה שלו על הרצפה.
"זה לא יעזור אם נמשיך לעמוד בכניסה כמו נקבות קדימה להיכנס אמו להיות לפחות מישהו שיקבל אותנו ,הנה את אני מדבר אלייך בואי לפה שנייה" קראתי לבת היחידה שראיתי

נ.מ מישל
הלכתי לשירותים אחרי שעה של מתמטיקה על הבוקר ובדרך חזרה שמעתי מישהו קורא לי "את.." הצבעתי על עצמי לא מבינה מי קורה לי כי המסדרון היה ריק .לא ראיתי קודם את חמשת הבנים ,לא הם לא היו בנים הם היו גברים הם בטח האבטחה החדשה אבל זה לא אפשרי כי היו להם מזוודות ומדים של בית הספר "אני מדבר אלייך בואי לפה שנייה" אמר הבן שבמרכז ברגע הזה ידעתי שנכנסתי למשהו שהוא הרבה מעבר לראש שלי ולא רק בגובה כלומר הוא על בטוח יותר מ180 ולא דקיק כמו ג'וש אלא עם שרירים 'תפסיקי לטרוף אותו עם העיניים מישל ,יופי עכשיו אני מלקה את עצמי במחשבות חשבתי שאני לא יכולה להיות יותר מוזרה ' נאנחתי "אני יודע שאני חתיך אבל אם את רוצה חתימה אני לא מחלק אותן בחינם" הוא חייך אליי חיוך שחצני ונאנחתי עוד פעם למה אין חתיכים נחמדים ? אני שואלת את עצמי ומתקרבת אליהם "כן?" אני שואלת בנימוס כמובן איך שאימי לימדה אותי "תראי לי איפה המנהלת שלך מהר טוב בובה?" אמר או יותר פקד עליי נאנחתי ומלמלתי "בואו אחרי"הובלתי אותם למשרד של המנהלץ ודפקתי בדלת "היכנס" שמעתי ונכנסתי למשרד של גב' גריי "שלום גב' גריי אפשר אישור איחור לשיעור ?" שאלתי והצבעתי למאחורי גבי אל עבר חמשת הבנים הייתי צריכה ללוות אותם לכאן" מלמלתי בשקט למנהלת "טוב אם את כבר כאן מישל אולי את כבר תראי לבנים את בית הספר בזמן שאני אודיע למורה שלך שתחסרי משאר השיעור" אמרה גב' גריי , כל כך רציתי להיתווכח אבל זה לא יהיה חכם "בטח שאני אלווה אותם " אמרתי בהתלהבות מזוייפת
"יופי תוכלי להמתין בחוץ ביינתיים בזמן שאני מביאה לבנים את הדברים הנחוצים ונשוחח מעט זה לא יקח יותר מ10 דקות תודה מישל" אמרה ויצאתי החוצה . הדלת הייתה שקופה למחצה כך שיכולתי לראות את הבנים מקבלים את הניירות ואחד מהם התקרב למנהלת כשהיא עמדה הוא הוציא מגתב מהכיס שלו והושיט לה אותו ,הבנים יצאו וכשהם יצאו ראיתי את המנהלת חיוורת מביטה במכתב שהביא לה אחד מהם .
"טוב מישל אז תובילי את הדרך" אמר הבן שדיבר איתי קודם במסדרון ,"באיזה כיתות אתם תהיו?" ,שאלתי בשקט "י"ב 3" אמר הראשי ככה אני אקרא לו עד שאדע את שמו של היחיד שדיבר איתי עד עכשיו .שיט! הוא אמר יב 3? פאק זאת הכיתה שלי .ראיתי את אחד הבנים נשען לעבר הראשי ואומר לו משהו באוזן .הוא התקשח מיד כאילו מישהו מאיים עליו עם אקדח או משהו

נ.ק רון
מתיו השען אלי ולחש לי "זאת היא.." שמעתי את זה בלופים בראש שלי וכל גופי התקשח לא יכול להיות לילדה בתמונה היה שיער חום לא אדום .'פאק השיער שלה צבוע אידיוט איך לא שמת לב קודם...'

אני אשאיר אתכם במתח קצת 😈😈