נ. מ מישל
טוב זה מוזר אני חושבת לעצמי "טובבבבבב, אולי תציגו את עצמכם ונמשיך?" שאלתי "אולי לא" אמר הראשי בחוצפה.
אחרי שהראתי להם את מקומות המגורים של הבנים והם התארגנו הראתי להם את שאר בית הספר "טוב חמודה עכשיו איפה הדברים המעניינים באמת" אמר הראשי. "כמו מה? " שאלתי מבולבלת, "המחששה בובה איפה היא? " "אני לא יודעת" עניתי כשקצוות האוזניים שלי אדומות (היא מסמיקה ה.כ) למה הוא קורא לי בובה בכלל? הרהרתי מבולבלת הבן הזה יגרום לי סבל אני חייבת לשמור מרחק "טוב פה נגמר הסיור שלנו, ביי" מלמלתי ורצתי לחדר, כי עד שהראתי להם את כל בית הספר הענק הזה לקח לי כל היום נאנחתי וחשבתי לעצמי איך זה אפשרי שהוא הגיע לבית הספר באמצע השנה הבית ספר הזה מאוד יקר אני יודעת את כי קיבלתי מלגה מלאה על הכל ולפני זה חשבתי שאני לא אוכל להתקבל לפה עם כל החברים שלי.
נ. מ רון
הלכנו כל אחד לחדר שלו והמשכתי ל חשוב על מישל כמה שהיא יפה אבל זה לא אפשרי אחרי הכל היא המשימה שלי ואני לא רוצה לאכזב את אבא שלי.
סליחה שהפרק קצר כל כך ולקח לי הרבה זמן להעלות אני פשוט חולה עכשיו וזאת לא מסיבה להיות חולה.
YOU ARE READING
סיפורי ערסים או חנונים? מישל ורון
Romance"החנונים והמקובלים לא מסתדרים ככה זה בטבע שועלים לא מסתדרים עם ינשופים" אמרתי "נכון בטבע שועלים אוכלים את הינשופים לארוחת בוקר" החזיר לי
