המתמחים

01 | פרק ראשון

פרק 1: פיילוט

״התמחות בכירורגיה נמשכת 6 שנים״
״המתמחים הם שומרי הסף. הם אלה שברוב שעות היממה יעמדו בחזית בית החולים ויילחמו על חיי המטופלים.״
״המתמחים עובדים לפחות 25 ימים בחודש, מתוכם כ-7 תורניות לילה. כל תורנות נמשכת כ-30 שעות ברצף.״

7:50 בית החולים בנסון:
אנשים חושבים שיש עבודה ויש חיים והעבודה היא כאילו על חשבון החיים, וזה לא מדויק, העבודה היא החיים.
גם אם אני עובד 30 שעות רצוף, אתה עושה את מה שאתה אוהב לעשות.
חלק מהזמן אני סובל, במיוחד שאתה תורן צעיר, אתה יכול מאוד מאוד לסבול, אבל בערך בן אדם אחד בתורנות, אתה תציל את החיים שלו.

קולות גלגלי המיטה הנאים בכיוון אל חדר טראומה מרעידים את בית החולים. צוותי ההצלה במסירות ובמהירות משתדלים להגיע עם המטופל אל חדר הטראומה, בידיעה שהמטופל ישרוד עד תום חייו.
צוותי ההצלה רצים עם המיטה שעליו שוכב המטופל.
״עם הראש ראשון, הראש ראשון; חברים.״ אני מכריז לצוותי ההצלה והם מצייתים לכך.
״איך קוראים לך?״ נגעתי בראשו של המטופל, הבנתי שזה ילד, לא היה ברור לי מה גילו במדויק, עדיין לא קיבלתי שום פרט עליו.
״אלעזר.״ הוא אמר בקול צרוד, אבל מלא אומץ וחסר פחד מצד שני.
״ילד בן 10 היה מעורב בתאונת דרכים, נפגע קל עם חבילות ראש.״ הזרים לי את המידע הפרמדיק שעמד מולי.
״תקשיב, אנחנו עוברים מיטה, אלעזר, בסדר?״ דברתי אליו כאילו הוא ילדי. התייחסתי אליו כמו חבר טוב ודברתי איתו בגובה העיניים, לא עם אף למעלה כרופא מתרומם.
״אני איתך, חמוד. תעזוב רגע את הראש, תעזוב רגע, תסתכל עליי.״ תפסתי את ידיו ולקחתי אותם מהראש שלו, שהיה מקובע ללוח גב עם מעמד ראש. הוא מתלונן שכואב לו ואני מנסה כמה שיותר לעזור לו.
״קיבלתה מכה בחזה?״ שאלתי.
״מה, מה זה חזה?״ שאל הילד בהיסוס.
״פה,״ נגעתי בעזרת שלוש אצבעות באזור בית החזה ״קיבלתה מכה?״
״לא, לא, בבטן לא.״ אלעזר הוריד אותי מכל חשש לפגיעת חזה, הוא אמר כך בברור שאין לו שום פגיעת חזה כל שהיא.
״קח נשימה עמוקה, חמוד.״ הכרזתי בקול רם. הוא לקח נשימה עמוקה שכל הצוות מסבבי ראה, ושמע זאת.
״יפה, אלעזר״ חייכתי אליו.
״אתה בסדר גמור.״ אני מנסה בכל פעם להוריד מימנו את הכובד הזה שהוא היה בתאונת דרכים. ואני כל פעם אומר לו שהכל בסדר איתו.
״אני רוצה שתשמור על הצוואר, אנחנו הופכים אותך צד.״ תפסתי את ידיו של אלעזר, התבוננו החלפנו מבט שאנחנו מוכנים והפכנו אותו.
״אתה יודע כמה אתה שוקל, חמוד?״
״בערך 23, 24.״ גמגם אלעזר.
״כמה מורפין אפשר לתת לו?״ שאלתי את הרופא הצמוד אלי.
״2 מ״ג -הנה״ והוא הגיש לי את מנת המורפין. הזרקתי לאלעזר לוריד את כל 2 המ״ג.
״עכשיו נתתי לך קצת תרופה נגד כאבים, אם זה עושה לך קצת בחילה תגיד לי. ״יש לי בחילה״ ואנחנו ניתן לך משהו לבחילה, בסדר?״
״בסדר...״ סימן לי שהכל בסדר איתו והמשכנו הלאה.
״תיכף אנחנו נעשה לך צילום של הראש.״ אמר המתמחה דני שעמד ליידי.
״אין לי צילום של הראש.״ צחק אלעזר.
״אין לך צילום של הראש.״ צחק בחזרה דני יחד עם אלעזר.
״תגיד, יש לך כאבים בצוואר?״ שאלתי אותו.
״יש לי בחילה, רגע.״ הרים את היד להודיע לנו על כך.
״קח נשימה עמוקה, ו... הנה עכשיו הכל הסתדר אצלך.״

״הוא יהיה בסדר, אמרתי להורים ולכל הצוות שהיה איתי בחדר.״ עזבנו את המקום, אני ודני והשארנו את שאר העבודה לאחים והאחיות.

שכחתי להגיד לי קוראים אריק. אני בן 39 ואני 3 חודשים לסיום ההתמחות שלי. אני מתמחה בכירורגיה כללית יחד עם המתמחה שהיה איתי בחדר טראומה עם הילדון. לו קוראים דני הוא בן 32 והוא גם 3 חודשים לסיום ההתמחות שלו.
דני נשוי, במקרה לרופאה במשרה מלאה. שמה בלה, פעמים רבות יוצא לנו לפגוש אותה בין לבין. יש לשניהם כבר 2 ילדים. אני לא אפדח את עצמי אבל אני לא זוכר במדיוק את השמות של הילדים שלהם, אז עדיף שלא אומר.
אה ושאר המתמחים, יותר נכון המתמחות צ׳ארלי ולורנס תפגשו בקרוב. לא יהיה אפשר לפספס אותן לרגע כאלה מהירות וחדורות מטרה.
האמת שכולנו חדורי מטרה, חדורי מטרה לסיים את ההתמחות ולעבור את המבחן הסופי. שיקבע אם באמת נהיה רופאים.

***

זהו הפרק הראשון. מקווה שאהבתם. קשה לכתוב אותו ספציפית, אבל אני מאוהב בסיפור הזה קשות. לא תוכלו להוריד את העיניים מהמסך לרגע! מבטיח!
פרק יעלה פעם בשבוע ימי חמישי.
כל הנכתב בסיפור רוב הפעמים יהיו מקרים אמיתיים לגמרי. נעזרתי באמא שלי (עובדת בבית חולים) בסדרות וכו...
לילה טוב ^^