פארק ג׳י סו, שינית אותי. [הפסקה]

פרק 7

●ג'י סו (נקודת מבט)●

יום רביעי, 16:50

בית ספר נגמר ואני וסומי קבענו ללכת לבית שלי ואז לקניון.

חזרתי הביתה. אמרתי בעודי מורידה את הנעליים.

אומה אניונג. אמרתי לאימי שמכינה ארוחת צהריים.

אניונגהאסיו ג'י סו אומה. סומי אמרה וקדה קידה.

או סומי, מה שלומך? אני בדיוק מכינה ארוחת צהריים, תישארי טוב! אמא שלי אמרה וסומי הינהנה את הראש לחיוב.

עלינו לחדרי ושמעתי את אחותי הקטנה סו-יה צועקת:
אוניייי! היא רצה ומחבקת אותי, מה נסגר איתה? היא בטח צריכה משהו.
סומי אוני אניונג. סו יה אמרה כשהיא נופפה שלום לסומי.

מה את צריכה? שאלתי את סו יה באדישות כשנכנסנו לחדרי.

אל תטעו אני לא שונאת את אחותי הקטנה אני פשוט מקנאה בה, כן אני מקנאה בה.

למה?

לפעמיים אני מרגישה שההורים שלי לא אוהבים אותי במיוחד אמא שלי, רואים שהם יותר אוהבים את אחותי הקטנה סו יה.

היא תמיד קיבלה את מה שהיא רצתה.
ואפילו ביום הולדת שלי הביאו לה חתיכה גדולה של עוגה עם דובדבן ולי הביאו חתיכה קטנה בלי הדובדבן ואני אוהבת דובדבנים.

אני יודעת שאני נשמעת כמו ילדה קטנה אבל בשבילי זה משהו מיוחד.

הייתי רגילה לקבל את כל מה שרציתי, כי הייתי אז הכי קטנה והיה לי אח גדול שפינק אותי, ואהב אותי הכי בעולם.

כשהייתי בת 9, היה לי אח גדול קראו לו ג'אֶי
הוא היה האח הכי מגניב בעולם, אבל הוא מת בתאונת דרכים... והכל קרה באשמתי.

כנראה שבגלל זה אמא שלי לא מחבבת אותי במידה שהיא מחבבת את אחותי הקטנה, ואני מבינה למה, כי גם אני שונאת את עצמי.

היום הזה הוא צלקת בשבילי...

אני לא אשכח את היום הזה בחיים...

אוני, אני יכולה להשתמש באיפור שלך?
צ'באללל! (בבקשההה!).
היא התחננה ועשתה פרצוף חמוד, הינהנתי את ראשי והיא שמחה וקפצה כאילו היא זכתה בלוטו (*אקסו-לוטו, הייתי חייבת חחח*).

אוני, קומאו סראנגהא. סו יה אמרה וחיבקה אותי ואני חייכתי.

השעה: 19:26

אני וסומי כבר בקניון ישבנו באיזו מסעדה והזמנו אוכל.
אני הזמנתי מוקפץ והיא הזמינה פסטה.

וואו, הקינוחים שלהם לא נורמלים.
סומי אמרה כשהיא דפדפה בתפריט.

היה לי פישע והייתי חייבת לשירותים.
אמרתי לסומי שאני הולכת לשירותים ולקחתי את התיק איתי.

יצאתי מהתא שירותים ושטפתי ידיים ובדיוק הטלפון שלי צלצל כהודעה.

פתחתי את הטלפון ונכנסתי להודעה:

ג'אנגקוק הכלב🐶: מה את עושה?

צחקתי בקול רם כשנזכרתי ששיניתי לו את השם, כל כך מתאים לו.

לא היה לי כוח לדבר איתו אז פשוט התעלמתי מההודעה וחזרתי לסומי.

עברה דקה והטלפון שלי צלצל כהודעה.

ג'אנגקוק הכלב🐶: למה את לא עונה??! סיננת אותי הרגע?

< כן סיננתי אותך.
עניתי לו בפשטות.

ג'אנגקוק הכלב🐶: רק שתדעי שאת ברת מזל שאני מדבר איתך ושיש לך את המספר טלפון שלי.

צחקתי מהודעה שלו.
'חי בסרט' חשבתי.

עם מי את מדברת שכל כך מצחיק אותך?
סומי שאלה אותי, כנראה שצחקתי בקול רם.

סתם עם מישהו לא חשוב.
עניתי.

לא נראה לי שהוא לא חשוב עם הוא גורם לך לצחוק ככה.
היא אמרה, וחשבתי על זה 'אולי היא צודקת?'.

יום חמישי, 06:24.

קמתי מוקדם מהרגיל, אם אנרגיות.
ירדתי למטה, ואכלתי ארוחת בוקר.

מה יש היום שקמת כזה מוקדם?
אמא שלי שאלה כשהיא מכינה קימבאב לאחותי הקטנה.

כלום, פשוט יש לי אנרגיות.
עניתי.

אם יש לך הרבה אנרגיות תבזבזי אותם אחרי בית ספר כשאת מנקה את החדר שלך ועושה כביסה.
אמא שלי אמרה, ובאותו רגע הצטערתי שקמתי מוקדם.

נכנסתי לכיתה והיו שם שלושה תלמידים, ידעתי שבאתי מוקדם מדי.
ישבתי בכיסא שלי, והיה לי משעמם לא ידעתי מה לעשות את עצמי אז יצאתי החוצה.

הייתי ליד המגרש כדורגל ושמעתי צעקות, הלכתי לכיוון הצעקות.
ככה אני ילדה מסוקרנת.
"הסקרנות הרגה את החתול"- מכירים את המשפט? כי זה מה שחשבתי שיקרה לי.
לא האמנתי למה שראיתי...

~~~~~~~\\\~~~~~~~\\\~~~~~~~~\\\~~~~~~

מקווה שנהנהתם מהפרק של היום.

מקווה שאתם נהנים מהחופש הגדולללל