"אני אאחר, תפסיק עם זה" צחקקתי, מנסה לדחוף את ג'ייק ממני שממשיך לנשק אותי ללא הפסקה לכל אורך הצוואר שלי.
"ג'ייק, אני רצינית!" המשכתי לצחוק.
"היית צריכה לחשוב על זה לפני שנשארת איתי אתמול." הוא ענה, שסיים לנשק אותי והרים את מבטו אליי. אני לא יודעת איך אני מרגישה בקשר לזה שנשארתי. זאת טעות? כנראה שזאת טעות. זה קרה ברגעים שלא באמת חשבתי, שזה היה בלהט הרגע. הייתי כועסת על לואי על החובה המטומטמת שנתן לי, ויותר מכל הייתי כועסת על עצמי שהסכמתי לזה ונתתי לעצמי להיכנס לתוך החרא הזה.
"כן הייתי צריכה, נכון?" לחשתי, כשאני מלטפת בעדינות את ראשו של ג'ייק, כשהוא שוכב מעליי, מביט לי עמוק בעיניים.
"אל תגידי שאת מצטערת על זה מאדי." לפתע מה שאני חושבת בהלה, נראה בעיניים שלו.
אוי חמוד, הוא נבהל.
גלגלתי את עיניי, דוחפת אותו בעדינות ממנו ולוקחת את הפלאפון שלי מהשידה. "אלקסיס תהיה עוד חצי שעה בבית שלי. היא תעזור לי לבחור מה ללבוש. מה שאומר שאני חייבת לעוף" הפניתי את מבטי חזרה אליו. "עכשיו."
"מה עכשיו? מה הלחץ?" הוא הניח את ידיו מסביבי, מושך אותי אליו.
"עכשיו עכשיו ג'ייק, תשחרר" ניסיתי לדחוף אותו ממני. הוא ניסה וניסה שוב עד שלבסוף וויתר, מתנשף מעצבים, בזמן שאני קמה מהמיטה ומרימה מהרצפה את הבגדים של הלילה הקודם, מתחילה ללבוש אותם.
"אוקי, אז מתי ניפגש שוב?"
שתקתי, ממשיכה להתלבש. אני לא רוצה להיפגש איתו שוב. נפגשתי איתו בסתר במשך יותר מחודש, מיציתי את זה. בהתחלה הלהיב אותי כל הקטע של ההתנגבות וההסתלקות וזה שאף אחד לא יודע, אבל עכשיו זה מעצבן ומאוס.
"מאדיסון? למה את לא עונה?"
סיימתי להתלבש ולנעול את העקבים שלי, לקחתי את הפלאפון שלי ואת התיק והתחלתי ללכת אל הדלת.
"מאדיסון! תעני לעזאזל על הפאקינג שאלה!" הוא צעק.
גלגלתי את עיניי, מסובבת את ראשי לאחור.
"נדבר על זה מאוחר יותר." היה הדבר האחרון שעניתי לו, לפני שפתחתי את הדלת ויצאתי החוצה.
ירדתי במהירות אל המדרגות שמובילות לקומה למטה, ובדיוק שכבר הגעתי אל הדלת ושהיד שלי נגעה בידית, קול שנשמע מאחוריי גרם לי להסתובב.
"מאדיסון!" אוי לא. זאת גברת אליסון, אמא של ג'ייק.
"היי, גברת אליסון. כמה טוב לראות אותך" ניסיתי להישמע הכי חמודה ומתחנפת שאפשר.
"אוי יקירה, את נראת יותר טוב מתמיד! את נשארת פה ללילה?" היא שאלה בחיוך.
"כן, אבל למען האמת אני עכשיו חייבת-"
YOU ARE READING
Against The Rules
Fanfic"אתה שינית את החיים שלי, הארי סטיילס. בדרכים שאני לא יכולה אפילו להתחיל להסביר. אני מי שאני היום בזכותך. אני שמחה יותר, אני מחייכת יותר, אני צוחקת יותר. אתה היית שם בשבילי בזמנים שאף אחד לא היה, אתה ואתה הבנת אותי במובנים שאף אחד עדיין לא הבין. ואתה...
