הדבר האחרון

פרק 7

ביום האחרון של בית הספר חשבתי שזהו החיים שלי יחזרו לאך שהם היו, אך טעיתי.

"ילדים יקרים, כל מי שחשב שהיה לו חופש גדול רגיל שיחשוב פעמיים.
כל הכיתה שלכם תישלח למחנה ששם תלמדו עד סוף הקיץ." המורה אמרה את זה בקול רם וצורם עד כדי כך שלא הצלחתי לחשוב.

"המורה למה אנחנו צריכים ללכת למחנה?" לילי שאלה את המורה בזמן שהיא הולכת לזרוק משהו לפח.
"אתם בני ובנות 16, אתם צריכים לעשות בגרויות  עוד מעט" המורה אמרה בכעס.

אני לא יכולה ללכת לשם, אני לא רוצה ללכת לשם.
אני רוצה ללכת הביתה, לראות את המשפחה שלי.
ולא להיות במחנה בקיץ.

"זה לא פייר" אמרה לילי בדרך שהלכנו לקחת את הדברים שלנו מהלוקרים.
"האוטובוסים באים כולם לרדת למטה" שמתי קול צועק במסדרונות.

---------אחרי שבועיים במחנה--------

"את באה?" לילי שאלה אותי.
"כן אני באה" אמרתי במחנה היינו
רק שמונה תלמידים מהכיתה שלי בטח אתם חושבים שזה מוזר שאנחנו רק שמונה זה בגלל שלכמה תלמידים מהכיתה שלי שהושעו מהמחנה.

בהפסקה ראיתי ילד שמסתכל אלי,
למה הוא מסתכל עלי יש לו בעיות כל שהם?
"אני יודע מה עשית!!"הוא צעק והסתכל עלי.
"אתה מדבר אלי?" אמרתי בזמן שחשבתי שאין סיכוי הרי מה יכולתי עוד לעשות.
"כן, בואי נדבר יש לי משהו לומר לך" הוא אמר לי בעוד שהוא סימן לי לבוא אחריו.

הלכתי אחריו.
"אני יודע שהרגת את יונתן" הוא אמר בזמן שהלכנו.
"על מה אתה מדבר??" שאלי וקיוויתי שהוא סתם צוחק.
"על תשקרי אני ראיתי את זה" הוא הסתכל עלי בכעס.

------------------------------------------------

"אם את לא רוצה שאני הספר את זה לאף אחד יש משהו שאני צריך שתעשי בשבילי" הוא אמר בשמחה.
"מה אתה רוצה???"אמרתי בכעס.
"שתביא לי את הכסף שבחדר המזכירות, תביא את זה למחר בבוקר אחרת אני הולך לספר את זה שהרגת מישהו"
"אך אני אמורה לעשות את זה??" שאלתי.

אני יכולה להרוג אותו.
אני יכולה להרוג אותו.
אף אחד לא ידע את זה.

"את רוצה להרוג אותי גם???" הוא שאל אותי.
אך הוא ידע את זה.
אך הוא ידע מה אני חושבת??
"לא, למה לי?" שאלתי אותו.
"טוב, אז מחר תביאי לי את הכסף בשעה 5:00 על הבוקר" הוא אמר והלך.