אני מספר 4

עוזבים את פלורידה

הנרי אסף את כל תעודות הזהות המזויפות שלנו.
על שלי היה כתוב השם דניאל ג'ונס למרות שאני לא זוכר את השם האמיתי שלי הייתי רק בן 4 כשעזבנו את לוריאן.
הנרי מוציא מתא המטען של הטנדר השחור כפחם פחית דלק ושופך על תעודות הזהות.
אני מדליק גפרור וניגש אל הערימה של התעודות.
להתראות דניאל אני חושב לעצמי היה כיף להכיר אותך.
אני שומט את הגפרור על הערימה וצופה בה עולה באש.
הנרי נכנס לבית ומוציא את מעט החפצים שאנחנו סוחבים איתנו, ביניהם שידת מתכת בערך בגודל של מיקרוגל.
היא נקראת שידה אבל היא יותר מזכירה קופסא מלבנית.
"מתי אני אפתח אותה" שאלתי את הנרי
"כשאחליט שאתה מוכן" הוא עונה
"אמרת שיש שם את הירושה שלי...אז זה שלי לא?"
"אתה לא מוכן עדיין לראות את חלק מהדברים שיש שם וחלק אתה עוד לא יכול להפעיל"
"אבל-"
"השיחה הזו נגמרה. תעלה לטנדר"
הבנתי שחציתי את הגבול ועליתי לרכב והתחלנו ליסוע לעבר 'עדן'.
אני אתגעגע למקום הזה אבל אין לי ברירה אלא לעזוב המוגדוריאנים בטח ישמעו ממישהו על הצלקת ויגיעו לשם תוך כמה ימים, כמה שעות אם יהיה להם מזל.
"סליחה על קודם" אומר הנרי "לא הייתי צריך להתרגז ככה"
"זה בסדר, גם אני מצטער" הוא מהנהן וממשיך לנסוע בדממה.