ORIA

פרק 4

יצאתי לעשות סיבוב, הסתובבתי ברחוב ראיתי את בתי היוקרה מסביב, ומרחוב לרחוב עברתי כבר לשכונה אחרת.
פתאום שמעתי יבבות קטנות עם קול עדין ודק התקדמתי לעקבות הקול וראיתי ילדה קטנה וחמודה שלשיערה קלועות שתי צמות מקורזלות, עיניה אדומות ועל לחייה שבילי דמעות יבשים.
התקדמתי בצעדים קטנים לעברה היא הבחינה בי והרימה את ראשה הקטן, היא ראתה אותי והבעת פניה השתנו לשמחות היא רצה אליי וחיבקה את רגליי.
לא הבנתי את פשר שמחתה היא התנתקה מרגליי והתכופפתי לגובה שלה, הבטתי בפניה במשך עשר שניות מנסה להבין מאיפה היא מוכרת לי עיניה הגדולות התרחבו במעט והיא שאלה:״התגעגעתי אלייך מאוד למה הלכת?״
ניסיתי להבין מי זאת? לאיפה הלכתי? מתי?

המון שאלות התרוצצו במוחי, תהיתי מאיפה אני מכירה אותה.
לפני שהספקתי לענות לה צעקה גברית נשמעה, הרמתי את ראשי ומכיוון הילדה רץ איש אני מעריכה בן 20 גם הוא מאוד מוכר לי.
אוחח מי הם?

״אוריה?״ הוא שאל וכיווץ את עיניו
מאיפה הוא יודע את השם שלי?
״אנחנו מכירים?״ שאלתי
״את לא זוכרת אותי? זה אני, אביר״ הוא הציג את עצמו ודיגדג את זיכרוני.
״תאמת שאמא שלי מאוד התגעגעה אלייך אולי תבואי תגידי שלום?״ הוא שאל
והיססתי אולי הוא מנסה לעשות לי משהו?
הוא איש זר אני לא מכירה אותו, אבל הסיטואציה שקרתה ברגעים האחרונים הייתה נראית אמינה או בעצם הצגה אמינה?

״מצטערת אני לא מכירה אתכם, אני חושבת שאתם מתבלבלים במישהי אחרת״ הוצאתי את המילים בקול שקט מפי.
״אני בטוח שתזכרי את אמא שלי, אותה אי אפשר לשכוח, בואי בבקשה אני חושב שזה יעשה לה ממש טוב במיוחד במצב שלה״ הוא אמר
״מה היא לא זוכרת אותי?״ הילדה שאלה את האיש ששמו אביר, שמשכה בידו.

״הכל בסדר קטנה״ הוא אמר לה וליטף את ראשה.
״אז מה את אומרת? אולי בכל זאת?״ הוא שאל
״אני לא כל כך בטוחה״ אמרתי בהיסוס
״בבקשה? אני מבטיח שאנחנו לטובתך״ הוא אמר ובסופו של דבר הסכמתי.

הלכנו ואחרי שני בתים הגענו לבית עצום כמו ממלכה, הסתכלתי על הבית בבחינה ותמונות שחורות עלו לראשי, תפסתי את ראשי ״הכל בסדר?״ אביר שאל אותי והוציא אותי מהבועה ששהיתי בה ״כן״ אמרתי ועיכלתי את פי לחיוך קטן מאולץ, שלא יעורר דאגה.
הוא פתח את השער בעזרת צרור מפתחות, הוא החזיק את ידית השער וחיכה שאני והילדה ניכנס, הילדה נכנסה בהתלהבות לבית ומשכה לי את היד, נכנסנו והבית מבפנים לא פחות יפה מבחוץ, כל הרהיטים נבחרו בקפידה והתאימו לכל סנטימטר בבית, אפילו על הווילון העיטורים היו מסורטטים בצבע זהב בוהק.

״רוצה לראות את הבובה החדשה שקיבלתי?״ הילדה שאלה אותי והעירה אותי מהבהייה בנברשות הגדולות.
לא הספקתי לענות והיא משכה אותי לכיוון המדרגות.
״מיקה תעזבי אותה בשקט, אוריה את רוצה לשתות?״
כנראה שמיקה הוא שמה של הילדה החמודה, הנהנתי בנימוס. והתקדמתי לכיוון הסלון שם ראיתי אישה בסביבות גיל 45 היא הבחינה בנוכחותי וסובבה את ראשה,
הסתכלתי עליה בקפידה, זאת האישה, האישה שהייתה האמא השנייה שלי אני זוכרת אותה,