7 𝕣𝕖𝕒𝕤𝕠𝕟𝕤 𝕨𝕙𝕪 [✔︎][𝕜.𝕥𝕙+𝕛.𝕛𝕜]

קלטת 1: צד ב׳

אחרי ששמתי את הקלטות בחדר שלי ובדקתי שהחבאתי אותן טוב, ירדתי אל המטבח.

״אפה יש לך אולי ווקמן שאני יכול להשאיל?״ שאלתי ולקחתי ביס מהאוכל שלי.

״לא, למה אתה שואל?״ הוא הסתכל עליי.

״סתם.. מארק הביא לי כמה קלטות ואני רציתי לדעת.״ אמרתי בתקווה שהם יאמינו.

״אם מארק נתן לך קלטות, בטוח יש לו ווקמן, תשאל.״ אמא אמרה לי.

ככה עבר לו הערב בשקט. אבל בשבילי הוא היה קשה.

לא יכולתי להספיק לחשוב על המילים של ג׳ונגקוק.

׳ההטרדה המינית הראשונה שלי.׳

עשו לו את זה יותר מפעם אחת? ואם כן, מי? למה אני נמצא ברשימה המזויינת הזאת? מה אני עשיתי לו? למה אני אחראי על המוות שלו?!

בלילה לא הצלחתי לישון, שכבתי במיטה שלי והסתכלתי על התקרה. באיזשהו שלב לקחתי את הטלפון שלי וחיפשתי בגלריה של התמונות שלי את התמונות.

מצאתי אותן. כל חמשת התמונות של ג׳ונגקוק. חמשת תמונות העירום שלו. חמשת הכדורים בלב שלו שהיו חלק מהפאזל הענקי שבגללו הוא התאבד.

מחקתי את כל התמונות מהטלפון שלי, החזרתי אותו אל המקום שלו וחזרתי לבהות בתקרה.

מבלי ששמתי לב הבוקר בא.

״טהאיונגי, אתה צריך ללכת לבית הספר.״ אמא שלי נכנסה אל החדר. לא אמרתי כלום, התלבשתי ויצאתי מהבית מבלי לומר דבר.

אני צריך לבקש ממארק את הווקמן שלו.

כשנכנסתי אל בית הספר, המסדרון נראה לי ריק. למרות שעשרות או אפילו מאות של תלמידים עברו שם, הוא נראה לי ריק. ריק בלעדיו.

התחלתי ללכת במסדרון וחיפשתי את מארק. אני חייב לשאול אותו אם יש לו ווקמן, אבל איך אני עושה את זה מבלי להגיד לו למה?

פתאום ראיתי את הוסוק וג׳ימין ליד לוקרים, הוסוק החזיק את ג׳ימין בידיים וג׳ימין כרך את רגליו סביב האגן של הוסוק. כמו תמיד הם אכלו אחד את השני.

״הסיפור על ההטרדה המינית הראשונה שלי...״

המילים של ג׳ונגקוק נחרטו בזיכרון שלי.

״הוסוק.״ עמדתי לידם וקראתי לו עם קול קר. הוא התעלם ממני והמשיך לאכול את ג׳ימין.