שישה סעיפים

1

שוהם
"קניתי כרטיס טיסה חזרה לקוסטה ריקה. כשאהיה מוכן אגיע ואפתח את הצוואה." אמרתי שוב.
"אבל אתה לא מבין! אם לא תלך אתה, נורה וציפי יעשו הכל כדי שלא תזכה בירושה!" היא מתרפסת שוב.
אני לא רוצה, הם חייבים להבין אותי.
רק לפני חמישה ימים גיליתי שסבא שלי נפטר, ואני צריך ללכת ולדרוש את הירושה? וכל זה למה- כי הוא השאיר אותה לי?
אם היא באמת שייכת לי, היא תחכה לי כשאחזור ואהיה מוכן.
"שוהם, אני רק מבקש. תנסה, לך ותשמע את מה שיש לעורך הדין לומר! בבקשה." אבי התחנן בעיניים בורקות.
נמאס להם ממני, אני יכול להבין אותם.. אבל אני מכיר את סבא שלי, הוא לא טיפש. יש סיבה לכל מה שקורה עכשיו וממש אין לי כוח לגלות מה היא.

נאנחתי.
"אני אחשוב על זה שוב. מבטיח." זו הייתה הפשרה שלי.
הם נאנחו והנהנו, בידיעה שאין דבר שיוכלו לעשות וישנה את דעתי.
יצאתי החוצה, נכנס לסוזוקי האפורה של ההורים שלי.
אני מחייג לאורון, ובזמן שאני מחכה שהוא יענה לי, אני מתניע את האוטו.
"אחי! מה המצב?" הוא עונה בשמחה הידועה שלו.
"הכל טוב יא גבר! אני יוצא עכשיו ל'בלפור', אתה מגיע גם?" שאלתי.
"וואלה תכננתי לנסוע ל'מאיו'.. אבל אין לי כוח לנסוע עד הקריות עכשיו.. יאלה זורם לי 'בלפור'. אתה אוסף אותי?"
-"חמש דקות אני אצלך." אמרתי וניתקתי.
הנסיעה לקריות באמת תהיה מפרכת, עם כמה שה'מאיו' יותר טוב מה'בלפור'.
אני מחכה מתחת לבניין החדש של אורון, מסתכל במראת הרכב ומסדר את שיערי הפרוע.
הוא נכנס למכונית ומחבק אותי, "אחי! שנים שלא ראיתי אותך!!" הוא מגזים.
"שנים, ממש לא מזמן הייתי פה יא חפרן. חוץ מזה, אם לא היית חותם קבע, היית יכול לראות אותי כבר ביום ראשון."

"נו, אז מה איתך.איך שם בקוסטה ריקה?" הוא שואל בזמן הנסיעה, בעוד עיניי ממוקדות לכביש.
"כרגיל.. ואיך פה? איך בבסיס? ומה עם מעיין והבוטן הקטן?" שאלתי לשלומה של אשתו, שנמצאת בהריון הראשון שלה כרגע.
"וואלה, דבש. היא אמרה לי שאם אנחנו כבר באזור ה'בלפור' כדאי שאעצור בסופר פארם ואקנה לה עוד כמה דברים, אז תעצור שם קודם." הוא הורה לי.
"אתם גרים ליד הקניון! יש בו סופר פארם!" אני מזכיר לו.
"כן אבל הסופר פארם שבמרכז נהריה גדול יותר. אל תתווכח עם מעיין." הוא צחק.
צחקתי גם אני. התגעעתי אליו.

חניתי על יד הסופר פארם ונכנסנו, קנינו כמה דברים ושמנו אותם באוטו ומשם המשכנו ל'בלפור'.

התיישבנו וביקשנו בירות, בזמן שאני מתחיל לספר לו את התרחשות השבוע.

"די, יעקב מת?! ואתה קיבלת את הירושה?!" הוא אומר, מופתע.
הנהנתי.
"אחי, זו ההזדמנות שלך! תמיד אמרת שרחוק לך מידי בקוסטה ריקה! תבדוק מה יש בצוואה, תמכור את החברה בקוסטה ריקה ותקים אותה מחדש בישראל!" הוא טפח על כתפי.
"וואלה לא יודע אם כדאי. בכל זאת, זה אומר לחזור לכל המשפחה המעיקה, הסביבה המעיקה" בלעתי את רוקי.
"פשוט תנסה." הוא אמר וגמע את הבירה שלו בשלוק.
אני אחשוב על זה.. אולי באמת כדאי..

למחרת בבוקר התעוררתי בחיוך. התלבשתי במהירות ויצאתי.
נסעתי לארומה, על הדרך חטפתי לי כוס קפה חמימה, ומשם המשכתי ללשכת עורכי הדין.

אני נכנס ללשכה, פונה למזכירה ושואל לגבי עו"ד שטריינברג.
היא מפנה אותי לדלת בצבע חום עז, ואני נכנס.

"שלום." אני פונה אליו, והוא מחזיר לי ברכת שלום שקטה.
"אני הנכד של יעקב, יעקב רוזנשטיין" המשכתי.
הוא מפנה את פניו אליי בחדות.
"שוהם?" הוא שואל ואני מהנהן בתשובה.
"נעים מאוד, קרא לי ויקטור." הוא מפנה את ידו אליי ללחיצה ואני לוחץ אותה, מפאת כבוד.
"תן לי לנחש. אתה פה בשביל בצוואה?" הוא שואל ואני מהנהן.
הוא מוציא מעטפה חומה מאחד הארונות במשרדו ומושיט אותה אליי.
"סבא שלך הוא איש חכם. הוא השאיר לך את הפתק הזה. אתה חייב לקרוא אותו לפני שבכלל תוכל לגשת לנכסים ולירושה."
הוא הזהיר אותי, ואני מנסה לפתוח את המעטפה בידיים רועדות.
אני מוציא דף ישן שכתוב בו בכתב ידו של סבי.
'שוהם היקר שלי.
אני יכול לנחש מה המצב עם כולם כרגע.
הדודות שלך כועסות, וההורים שלך בטח דרשו ממך ללכת ולבדוק את כל זה' 
אני מחייך. הוא יודע מה הוא עושה..
'אז ככה. כדי שתוכל להיות 'ראוי' (למרות שבעיקרון אתה כבר ראוי) לירושה, אתה צריך לעקוב אחרי ששת הסעיפים שהשארתי בהמשך הדף.
כולם חייבים להיות נכונים לגבייך.
לחלק מהסעיפים יש גם תתי סעיפים.
בבקשה, תענה על כולם.
תודה על שנים נפלאות,
באהבה, סבא יעקב'
אני מנגב דמעה שזלגה והופך את הדף.
'סעיף 1) שוהם מחויב להיות מתחת לגיל 35.'
אוקיי, לא כזה גרוע.
'סעיף 2) שוהם מחויב לגור בבית שלו, שייקנה מכספו האישי בלבד.
תת סעיף 2.1) הבית חייב להיות בארץ ישראל.'
סבא.. לא יכלת לתת לי להמשיך לגור בקוסטה ריקה? לא כזה רע לי שם!
'סעיף 3) שוהם מחויב ללכת וללמוד מקצוע שבאמת מסב לו אושר.
תת סעיף 3.1) כל הלימודים ימומנו על ידי כספיי בלבד.
תת סעיף 3.2) שוהם יעסוק באותו המקצוע.

סעיף 4) שוהם מחוייב להתחתן עד גיל 29.
תת סעיף 4.1) החתונה תהיה אך ורק עם בחירת ליבו.
תת סעיף 4.2) הבחורה חייבת להיות בתולה.'
אני משתנק.
סבא.. אתה הופך הכל לקשה יותר!

'סעיף 5) בנו הראשון של שוהם ייקרא על שמי.
תת סעיף 5.1) זהו יהיה שמו השני.
תת סעיף 5.2) במידה ולא יהיו לשוהם בנים, שמי יהיה חייב לעבור הלאה לדור שאחר כך.

סעיף 6) שוהם מחויב להיות מאושר.'

טוב. סבא בהחלט דאג לי ל"חיים טובים".
קיפלתי את הדף הישן והנחתי על שולחנו של ויקטור, לא לפני שהכנסתי אותו למעטפה בחזרה.
מבטו היה לא ברור, ספק מתעניין, ספק לא מבין.

"אז, שוהם, מה אנחנו עושים מנקודה זו?" הוא שאל, והנחתי שהוא יודע מה כתוב בפנים. הלוא הוא זה שכתב את כל זה עם סבי.

"מחכים עד גיל 29 כדי לדעת אם אתחתן?" עניתי בשאלה ובקול ציני. אך להפתעתי, ויקטור הנהן אליי בהסכמה.

"שיהיה לך בהצלחה שוהם." הוא לחץ את ידי וליווה אותי מחוץ למשרדו.

אני מביט בעותק של הדף הישן שסבא כתב. מקפל אותו ומכניס לכיס המכנס שלי.

טוב סבא,
יוצאים לדרך.