חיי המאושרים

פרק 1 | אמא רעה

"אמא?" נאיון קראה בשמה של ג'אהיון.
"מה יפה שלי?" היא שאלה אותה.
"מתי אבא יחזור?" נאיון שאלה.
"אבא... לא יודעת, הוא עוזר בסיבוב הופעות של אנסיטי דרים, אני לא כזה יודעת." ג'אהיון ענתה לה בעצב.

"אמא את מתגעגעת אליו?" יאן שאל אותה.
"לא. מי צריך אותו." היא ענתה לו כשהחלה לדמוע. היא יותר מהתגעגעה אליו.
"אז מה את בוכה?" ג'ין יול שאלה אותה כשהחלה לצחוק מפניה, הן היו מרוחות במסקרה.

"כי ככה, סתמי." ג'אהיון ענתה לה וכל הבנות יצאו לחצר. רק ג'ונמיון, דהג'ונג וקיונגסו נשארו. צ'אניול, יישינג, ג'ונגין ובאקהיון, טסו עם הלהקה של אנסיטי דרים בשביל לשמור עליהם, להדריך אותם, לתת להם ביטחון

ואפשר לומר שכבר יותר משבוע הם לא בבית, וג'אהיון הרגישה שבה לה למות.
"אמא אני מתגעגע לאבא." יאן אמר לה כשחיבק אותה וכך גם נאיון.

לפתע נשמע צלצול בפעמון הבית וג'אהיון הורידה שניה את שני ילדיה בשביל לראות מי בא. "שניה אני באה." היא אמרה להם ופתחה את הדלת. למה שהיא ראתה היא לא ציפתה.

"שלום? את פארק ג'אהיון?" מישהו גבוהה עם מסיכה על פניו וקול מפחיד נגלה בפניה ושאל אותה. "כ.. כן, מי אתה?" היא שאלה אותו והוא מבלי בושה נכנס הביתה ללא רשות.
"אני מישהו שתאהבי יותר מבעלך." הוא אמר לה.

"אחד: אין אף אחד שאני אוהבת יותר מבעלי. טוב כמובן שגם את הילדים שלי אבל גם בעלי.
שתיים: מי אתה?
שלוש: איך אתה מעז להתפרץ לי הביתה?!" היא נזפה בו והוא החל לצחוק.

"את מתגעגעת אליו?" הוא שאל אותה.
"ומי אתה שאני אענה לך?" היא שאלה אותו בקול עצבני והוא הוריד את המסכה שלו מפניו. "שלום אשתי, התגעגעת אליי?" צ'אניול התגלה בפניה ושאל אותה.

"לולי!" היא צעקה בקול רם כשקפצה עליו בחיבוק והוא נשק לשפתייה במהירות.
"יוני שליייי, כמה התגעגעתי אלייך!" הוא אמר לה כשחיבק אותה.

"גם אני וגם הילדים, השתגענו בלעדייך." היא אמרה לו כשחיבקה אותו בחזרה. "חכה פה, אני אלך להביא את הילדים, אני אעשה להם הפתעה." היא אמרה לו והוא החזיר את המסכה שלו והתיישב בספה של הסלון.

ג'אהיון לקחה את ילדיה מהחצר והכניסה אותם אל הבית. "אמא מי זה?" נאיון שאלה אותה. "למה יש לו מסיכה?" יאן שאל.
"מה הוא רוצח?" נאיון שאלה.

"אם הוא רוצח אני אהיה כמו אבא ואני אפוצץ אותו במכות!" יאן אמר כשהוא מדגים את כישורי הלחימה שלו וצ'אניול וג'אהיון לא הפסיקו לצחוק. "בואו נספור ביחד עד שלוש ותראו מי מאחורי המסיכה." ג'אהיון אמרה להם.

"אחת... שתיים... שלוש!" הם ספרו ביחד וצ'אניול העיף את המסיכה מפניו. "אבא!" הם צעקו וקפצו עליו בחיבוק גדול. "קטנים שלי." הוא אמר כשחיבק אותם וג'אהיון צילמה אותם מהצד.