עלמה|ALMA

פרק 5-ילד של אמא

-נקודת מבט של עלמה-
"שמעתם את הצעקות האלה?"אמרתי ושוב הסחתי את דעתם של ז'אק וקים מהלמידה.
"אלה בן וסטפני לא?"ז'אק שאל"שיהיו בריאים,כמה הם רבים...איך הם סובלים אחד את השנייה"הוא הוסיף וקים ציחקקה."עד מחר הם ישלימו,כמו תמיד"היא הוסיפה.
"אני אלך לראות אם הכל בסדר"אמרתי וקמתי מהמיטה."שוב את מתחמקת מהלימודים"ז'אק אמר וזרק עליי את הכרית
"תשתוק כבר"צחקתי וזרקתי עליו את הכרית בחזרה.

עמדתי מול דלת החדר של סטפני והתלבטתי מה לעשות,היה שקט מכך הבנתי שבן בטח התעצבן והלך.פתחתי את הדלת באיטיות וראיתי את סטפני יושבת על המיטה ובוכה.
"לכי מפה עלמה אני רוצה להיות לבד"היא אמרה בזמן שכיסתה את הפנים עם שתי כפות ידיה,אך לא הלכתי משם."מה קרה הפעם?"שאלתי נאנחת ומצחקקת מעט על מנת לשנות את האווירה."בן לא אוהב אותי יותר"היא אמרה וניגבה את הדמעות.
"איזה שטויות"גיחחתי"בן מטורף עלייך סטפני"אמרתי וניסיתי לנחם אותה."הוא לא...אני אומרת לך שלא."היא אמרה בטוחה בעצמה כל כך."הוא לא משתף אותי בכלום,הראש שלו עסוק במחשבות שהם בטח שלא עליי,כשהוא איתי אני לא מרגישה שהוא איתי,אולי הוא בכלל בוגד בי"היא אמרה "זה כבר המון זמן שהוא ככה...אני בטוחה שהוא בוגד בי עלמה"היא אמרה ואני חשבתי לעצמי שזה די הגיוני,אבל לא האמנתי שזה נכון.כלומר,בן הגבר הכי חתיך שראיתי,אין אחת שלא תרצה להיות איתו.אבל לבגוד בסטפני?אני לא חושבת שזה מה שהוא מסתיר ממנה.פתאום נזכרתי באותו היום שראיתי אותו ואת משפחתו יוצאים מבית הקברות,מאז אני חושבת שלא דיברתי איתו או אפילו הסתכלתי לו בעיניים.כמו שהוא אמר,לא סיפרתי לסטפני שום דבר על כך.יכול להיות שזה קשור בכלל?

"יכול להיות שעובר עליו משהו וקשה לו לספר לך על זה.."אמרתי כדי לנחם אותה ולהוציא את המחשבה שלה על בגידה מהראש.
"ממש"סטפני ציחקקה ואמרה"אני בטוחה שהוא בגד בי עלמה!"היא אמרה בטוחה בעצמה.ממה שהספקתי להכיר את בן,הוא בן אדם סגור.אני לא יודעת עליו כמעט כלום,ואני בטוחה שגם סטפני לא יודעת עליו כל כך המון.סטפני ניגבה שוב את דמעותייה וקמה מהמיטה,היא פשטה את הפיגמה שלבשה ופתחה את הארון."מה את עושה סטפני?"שאלתי אותה בזמן שהיא לבשה את החצאית מיני הצמודה שלה ביחד עם חולצת בטן קטנטנה שחשפה המון."אני אראה לו מזה!"היא אמרה בזמן שהתיישב מול המראה והתחילה להתאפר."מה את הולכת לעשות?"שאלתי מבולבלת בזמן שסטפני המשיכה להתאפר במהירות ולא התייחסה למה שאני אומרת בכלל.
"נמאס לי שהוא מתנהג אליי איך שהוא רוצה"היא רק אמרה בעצבים והמשיכה להתאפר.כשסיימה לקחה תיק קטנטן ועמדה שוב להביט בעצמה מול המראה.
"זהו"היא הכריזה.
"מה את הולכת לעשות?"שוב שאלתי,אני יודעת שהיא תעשה איזה משהו מטורף,אני מכירה אותה."ביי"היא אמרה ויצאה מהחדר,כאילו לא שאלתי אותה שום דבר.

"תהרגו אותי,אבל אני לא מבינה איך אני וסטפני אחיות"אמרתי נאנחת לז'אק וקים כשנכנסתי לחדר.תיארתי לעצמי בידיוק מה סטפני הולכת לעשות,היא תלך לפתות בחורים עד שבן יקנא ויחזור אלייה,כל כך מתאים לה.לפעמים אני באמת המומה מכמה שאנחנו שונות אחת מהשנייה,כאילו אנחנו בכלל לא אחיות.
"רק שנעבור את המבחן הזה,שנוכל ללכת לחגוג מחר במסיבה בראש שקט"ז'אק נאנח והזכיר לי את המסיבה המטורפת שיש מחר.
נפתח מועדון חדש ממש במרחק הליכה מהבית שלנו,אני חושבת שכל העיר תגיע למסיבה הזאת.שמעתי שהמקום ממש ענק ולכבוד הפתיחה מחלקים צ'ייסרים בחינם.בקיצור-כולם הולכים להיות שם,וגם אנחנו."לגמרי"הסכמתי איתם וחזרנו ללמוד במרץ.

-נקודת מבט של בן-
"אני בבית"צעקתי כשנכנסתי הביתה,בזמן שזרקתי את המפתחות של המכונית על השולחן של המטבח והתיישבתי על הספה בהאנחה גדולה."נו?יש חדש עם אבא?"שאלתי כשאמא יצאה אליי מהחדר עם חיוך על הפנים."מחר יש לו ראיון נוסף..נקווה לטוב"אמא אמרה לי בחיוך מאולץ ונתנה לי נשיקה ענקית על הלחי."די אמא"צחקתי"אני כבר לא ילד קטן"הוספתי והרגשתי נבוך"תפסיק תפסיק,אתה תמיד תהיה הילד הקטן שלי"היא הוסיפה ונתנה לי עוד נשיקה ענקית על הלחי השנייה."אני מבטיח לך שיהיה בסדר אמא...אני אמצא גם עבודה,ממש בקרוב"הבטחתי לה בפעם המיליון.החיים שלנו ממש לא פשוטים,האמת...שאני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל לדבר על החיים שלי.אני לא אוהב לעשות את זה,למעשה אני שונא לעשות את זה.אחותי מתה לפני חמש שנים,בידיוק לפני חודש הייתה האזכרה שלה,בפעם החמישית.
בכל יום הלב נקרע מחדש,אי אפשר להסביר את הכאב המטורף הזה.היא הייתה גדולה ממני בשנה,אבל היינו ללא ספק כמו אחים תאומים.היא הייתה הנפש השנייה שלי,החברה הכי טובה וקרובה שלי.היא חלתה במחלה נדירה בכלי הדם,שהרגה אותה תוך פחות מחודש.מאז...מאז המשפחה שלנו קרסה לגמרי.אבא שלי התמוטט באופן טוטאלי,הוא עזב את העבודה שעבד בה שנים ארוכות ורק התאבל על אחותי,מה שהכניס אותנו לצרות צרורות גדולות ולחובות וכנסות מטורפים שלא יכולנו לעמוד בינהם.
לפני שנתיים הוא מצא עבודה והתחיל לחזור לחיים היומיומיים ולשגרה לאט לאט,והחיים חזרו להיות 'נורמלים'פחות או יותר.ניסינו לחזור למסלול אבל לפני חודשיים הוא פוטר מהעבודה ושוב הכל מתחיל לקרוס לנו בין הידיים.יש לנו חובות לשלם,ואמא אומרת שבקרוב ינתקו לנו את החשמל ואת המים אפילו.אז כן..גם אני מחפש לי עבודה כדי לעזור בהוצאות כמה שיותר.
אמא שלי...אמא שלי היא המלאך ששומר עליי ועל אבא שלי.היא קורסת בעצמה אבל דואגת שלא נקרוס בעצמנו.היא האישה שאני מעריך ומעריץ הכי הרבה בעולם.

אני לא אוהב לדבר על זה...לא אוהב לשתף אנשים יותר מידי בחיים הפרטים והאינטימים שלי.אפילו סטפני לא יודעת את הדברים האלה...שהיא יחסית מכירה אותי טוב.
אנשים מבחוץ תמיד רואים אותי כגבר גבר חזק וחסון,אחד שכל אחת תרצה וכל אחד יקנא בו.אבל מבפנים...החיים שלי על הפנים.

השעה הייתה מאוחרת,נכנסתי לחדר שלי ונשכבתי על המיטה.עצמתי את העיניים וניסיתי לא לחשוב על כלום.כל הלחץ שאנחנו נמצאים בו בזמן האחרון עושה לי לא טוב בכלל..אני חייב למצוא עבודה דחוך ולנסות לעזור בבית עד כמה שאני יכול.סטפני נכנסה לי למחשבות..התנהגתי אלייה מגעיל,היא לא אשמה בכל הבעיות המחורבנות שלי...היא צודקת,אני פשוט בלחץ בזמן האחרון..אני באמת צריך לשתף אותה ביותר דברים שעוברים עליי.מבלי לחשוב יותר מידי נעלתי נעליים,לקחתי את המפתחות של האוטו ונסעתי אל סטפני.הרגשתי שאני חייב לה התנצלות.

נכנסתי לבית שלה,ועליתי במדרגות לעבר החדר שלה שהיה בקצה המסדרון.פתחתי את הדלת...ולא האמנתי למה שראיתי.