יומנה של פריקית

אתם מכירים את זה??

מכירים את זה שאתם מרגישים לבד..
שהחברה הכי טובה שלכם נוטשת אותכם.
שגורמים לך ליפול בכך ששמים לך רגל וכשאתם נופלים על הרצפה כל הכיתה צוחקת.. ואז אתם חוטפים התקף שיגעון באמצע שיעור אומנות שבמקרה הוא השיעור האוהב עליכם ואם זה לא מספיק אתם אחר כך שומעים את החברה הכי טובה שלכם שנטשה אותכם מספרת לילדים אחרים חלק מהסודות שלכם.. ואז אתם חוזרים הביתה ונועלים את השירותים ומתחילים לבכות ופתאום אתם מתחילים לצחוק כמו משוגע. טוב בלי הכמו.. ואז אתם מסתכלים על הציפורנים שלכם ואתם שורטים את הזרוע שלכם וממשיכים לצחוק שדמעות עדיין יוצאת מעינייכם עד שלבסוף אתם נירגעים מהשיגעון ואתם לובשים חולצה ארוכה ומזייפים לכולם חיוך כרגיל..
אתם מכירים את זה..

טוב אני מכירה את זה כי כל זה קרה לי היום ובנתיים אני פשוט מדחיקה הצידה הכול.
את הריבים עם ההורים, את ההצקות בבית הספר, את העובדה שאני משוגעת..
ואני פשוט מתרכזת בקיר שנמצא מולי ומקווה יום אחד להתפוגג באוויר..