👑צ'אניול המקובל👑🎤

😍*פרק ראשון*

אני לא רוצה להשוויץ או משהוא,אבל אני במקרה הנשיא של החוג הכי אדיר שקיים
השם הרשמי שלנו הוא חוג הקומיקס של.בית ספר ע"ש וושינגטון,אבל אנחנו קוראים לעצמנו "המקשקשים",אנחנו נפגשים כול יום רביעי אחרי הלימודיים בחדר האמנות,ואנחנו יושבים ומציירים עד שהשרת מעיף אותנו משם.שה החג הכי טוב בכל בית ספר.פי מיליון מכול האחרים..אבל המקשקשים-גדולים.והתחלנו רק לפני כמה חודשים.אז הכול התחיל "בזכות גוש של חמאת בוטנים" זה היה שיעור היסטוריה רגיל(תאמינו לי אני שונא היסטוריה)גברת "גודפרי ברברה אל איזה נשיא שמת שלא היה מספיק.חשוב בשביל שידפיסו את הפרצוץ שלו על שטר .."
ג'ינה כבר שאלה איזה תשע-עשרה שאלות  אל הנשיא שמת
....עוד חמש שניות הייתי שוקע בתרדמת.
"אז כריס😮 ליד השולחן שלי בדרך למחדד העפרונות....ופתאום המצב התחיל להיות הרבה יותר מעניין!
הפרצוף שלו היה מרוח באוכל.זה לא חדש ...בדרך כלל דבוקים "לכריס" מספיק פירורים כדי להאכיל משפחת בת ארבע נפשות.אבל הפעם היה שונה גוש של חמאת בוטנים בגודל של צמיג היה דבוק לו..למצח😄
הוא לא ידע שהגוש נמצא שם.וגם אף אחד אחר לא ידע זה היה היסטרי.אבל לא יכולתי להתפוצץ מצחוק באמצע השיעור,אז עשיתי מה שאני תמיד עושה כשמשהוא מצחיק קורה:אז התחלתי לצייר הכול בקומיקס..כשסימתי לכתוב הכול אז רציתי להביר לשמיו (הוא חבר הכי טוב שלי)ואז באמצע המורה "גברת גודפרי"

😱 גברת גודפרי "צ'ניואל יש משהוא שאתה רוצה לשתף בו את שאר הכיתה!?

מורים תמיד שואלים את זה.מה הייתי אומר להגיד..?כן?
אז אפילו כריס ,שהוא טיפש כמו נעל היה מביו שצחקתי עליו.וזאת הבעיה כי שקריס כועס אל אנשים.הוא רודף אחריהם בהפסקה ודוחף אותם לתוך הגדר במגרש עד שהם לא יכולים לנשום.(הוא ממש מפחיד מהבת הספר שלי )
החלטתי שאני רוצה להמשיך לנשום צ'אניול"אה,לא..אני...רק..אה..אכניס..את זה עכשיו..למגירה .חה-חה.."
היא חטיפה לי אוי המורה הזואת מעצבנת אותי תמיד
משם הכול הידרדר.גברת גודפרי לקחה את הציור שלי והכניסה אותו למגירה שלה.אחר כך היא נתנה לי פתק ורוד קטן,היא אמרה לי שאני צריך ללכת לחדר המנהלת
המנהלת "ציור קומיקס בזמן השיעור."
שוב צ'אניול זאת הפעם השלישית השבוע!"
טוב מה אני עשה?! אני אוהב לציור זה החלום הכי גדול שלי"
בסוף המנהלת שלחה אותי לכיתה והיא אמרה לי שהיא לא תעניש אותי, יצאתי החוצה אם חיוך אל פנים😊

באקי " צ'אני איפה הייתה?! יש לנו עכשיו אומנות,ילאה בוא נלך ביחד"
שמי  "הי שמי והי צ'אני ילאה בוא נלך לאומנות
הם אמרו ביחד " הי שמי"

     "מבט של באקי"💟
אנחנו המצאנו את החוג שלנו,אז "אנחנו" החלטנו מי יהיה המדריך שלנו.תארו לעצמכם מה היה קורה אם היינו נתקעים אם מישהוא כמו "המאמן ג'ון"(אוקי אני הסביר לכם מי זה המאמן ג'ון הוא למורה ספורט הוא ממש מפחיד לא כדאי להתעסק איתו,מי שהוא שמתעסק איתו יש לו עונש מוות כה אנחנו קוראים לזה)
כולם קופאים במקום!!כולנו חושבים אותו דבר:מה הוא עושה פה?בית ספר החליף לנו מדריך או משהוא כזו?הבטן שלי מתחילה לעשות סלטות כשאני מדמיין שמפגש של "המקשקשים שהאמאמן ג'יו אחראי אלינו..
בסוף אני שואל אותו " אה..איפה מר רוזה"? אני שואל במתח
המאמן ג'ין מצחקק בצורה קצת מפחידה ..כבר ציינתי שחסר לו בורג?
המאמן ג'ין " אתם יכולים להירגע,גמדים אני רק הבייביסיטר עד שהוא יגיע" הוא אומר
מה רוזה " ואני פה"! בוקע מאחורינו
"מה רוזה " כולנו מתרגשים
"סליחה שאיחרתי קצת ,בנים" אומר
"תשמען חבר'ה,לפני שנתחיל רציתי להכיר לכם מישהיא",
אומר לנו מר רוזה כשאנחנו מתיישבים .הוא מצביע לעבר הדלת
מר רוזה "זאת העמיתה  שלי גברת אורט"
עמיתה?מה זה צריך להביע?הגברת הזאת לא עובדת בבית הספר ע"ש וושיגטון.
"שלום המקשקשים."היא מחייכת ומוציאה חוברת מהתיק שלה
"אני שמחה שמר רוזה הזמין אותי לבקר אצלכם היום, "
די.או מרים יד."את מציירת קומיקס"?
היא צוחקת."אני מורה שמנסה לצייר קומיקס.אבל לא בגלל זה באתי."
חשבתי שתרצו לראות מה מתכנן לחוג קומיקס אחר!"

תגידו לי אם למשך אוקי ? או לא זה סיפור ממש מצחיק