יש רגעים שאני באמת שואלת את עצמי אם אני מטומטמת, כי תכלס (בלי להשוויץ) יש לי את כל מה ש "נערה בגילי" הייתה רוצה..
אני גרה במקום הכי "מיוחס" בעיר (ככה לפחות אומרים), לא חסר לי כסף, יש לי הורים שמנסים לעשות הכל בשביל שאני יהיה מאושרת, משפחה שרק רוצה להיות איתי, קשרים בכל מקום אפשרי (חוח, המבינים יבינו😂) מנוי למכון כושר ובריכה (קאנטרי בקיצור), שיעור קיקבוקס! אני מתאמנת בפקינג קיקבוקס! שעה שלמה להתאמן רק בלהרביץ! החברות הכי טובות שלי איתי בחוג הזה ויש לנו אחלה מדריך, ויש לי גם מלא חברות, אני לומדת עם כלל החברות שלי באותו בית ספר (כאילו לא הפרידו אותנו כשעלינו לחטיבה), יש לי ציונים אחלה (ההורים מרוצים מהם אז אני סבבה) ואני ילדה מאוד חברותית, חיים מושלמים לא?
אז למה אני כל הזמן רוצה להיות לבד?!
כאילו אני לא טיפוס מתבודד או משו, אני יוצאת עם חברות למלאאא מקומות כמו:
I JUMP, סופרלנד, לונה פארק מקס ברנר, נמל תל אביב, קניון פתח תקווה, קולנוע ועוד מלאאא מקומות, אז למה כל פעם שאני חוזרת מבילוי אני רק רוצה להיות בחדר שלי ולשמוע מוזיקה?
למה?! אני לא יודעת!
למה אני לא יכולה פשוט להיות מאושרת ולשתוק?! למה אני חייבת להרוס הכל עם ריב מטופש עם ההורים שלי? למה אני חייבת להתווכח על כל דבר? למה כשזה קשור בחברות שלי יש לי "פתיל קצר" ?
למה אני דפוקה..
------------
שאלתי מקודם ואני שואלת שוב..
אני מטומטמת?
