Day Number 207

✐ 6

התאהבתי בו בין השלג של החורף לפרחים של האביב.
אני עדיין יכול להרגיש את מגע ידי המחוספס העובר בחדות על צווארון חולצתו הקטיפתי.
משכתי את גופו אליי, את נפשו לשלי
וריח העשב והפרחים עטף אותנו ברקמה בלתי ניראת לעין אך המבעבעת בין שנינו.
התאהבתי בו.
בכל כּולו.
בטבע שבעיניו ובשלווה שבנשמתו,בקולו שהתנגן באוזניי כתזמורת בלתי מנוצחת של פסטורליות ותקווה.
בריח הבלעדי שלו,
שהזכיר לי תפוחים טריים ועשב רענן.
הוא רכן לאוזניי וחושיי התחדדו מידית,
ואפילו אני נדהמתי מתגובתו של גופי אליו.
הוא אמר לי במנגינה שפעמה בקצב
פעימות ליבי ״אני אוהב אותך״
באותו רגע, לקחתי חוט בלתי נראה ומשכתי בקצוותיו.
בגדיי נפלו ממני.
״גם אני אוהב אותך״
הייתי עירום מולו.
שכבות הבגדים המטאפוריים שלי התנדפו מעליי וכל פיסת בד שעטפה את נשמתי -
נשמטה ממנה מול שלוש המילים הפשוטות האלו.
זה היה רומן של קיץ שנמשך בסתיו,
ופרחי אהבתינו הצילו אותנו מההבל שהתגרה לדחוק לנפשינו.
רגלינו היו סבוכות זו בזו, גבינו נשענו על האדמה היבשה והתרתי לעצמי להסיר את מבטי מהעולם שבעיניו לעולם המזערי שמחוצה לו.
וכשהשמש המיניאטורית החלה לשקוע -
מחשבותיי השקטות רק החלו לזרוח.
ה-10.4.17, יום מספר 8.