Day Number 207

✐ 4

הוא אוחז בידי המגושמת,
כאילו פוחד שהיא תהפוך לחול זעיר וחסר משמעות, ותתמוסס לו בין אצבעותיו הארוכות.
הבטתי בו, ובדרך שעיניי הקרמל שלו זהרו תחת קרני השמש המסנוורות.
הן יפיפיות, העיניים שלו.
הן כמו שקיעה המחבקת להט ודבש.
הוא אמר לי כמה מילים אסתטיות, כמו כמה הוא אוהב אותי, וכמה צבעים נהדרים יש לי בנשמה.
הוא גם אמר לי כמה מילים פחות אסתטיות,
כמו כמה הוא זקוק למגע גופי המענג ולקול הלא רציונלי שיוצא מפי כשאני הוגה את שמו שוב ושוב.
כשאני איתו,
הריקנות בי מוצאת אינסוף זעיר יותר לשהות בו, והחרדה מקבלת דממה זמנית המפנה מקום להתחדשות, זריחה עצמית ואולי גם שמחה.
כשאני איתו,
אני חווה אורגזמה של הנפש.
מספיק לי מבט אחד בעיניו המוארות,
כדי לחוות את שיא הריגוש הפנימי שלי.
יומן יקר,
אני יודע שזה בלתי אפשרי לתאר נפשו
של אדם במילה אחת,
אבל אם היית מבקש ממני לתאר את דמותו,
הייתי כותב -
אֹשֶׁר
ה6.4.17 , יום מספר 4.