TRUST NO ONE!

פרק ג

מייבל נאלצה לחשוב במהירות, הנרייטה הייתה עלולה לחזור בכל רגע.

היא אספה בבהילות את חפציו של דיפר, לפחות כל מה שחשבה שיוכל להועיל לה; היא סגרה את מחברת הרישומים של דיפר על "פתק העזרה" שהשאיר לה, ודחסה אותה לתיק המסעות של דיפר, שהונח על הרצפה פתוח קמעה. מייבל הציצה לתוך התיק כדי לראות מה הוא מכיל, וגילתה את קופסת האוכל שלו, פנס, בקבוק מים, בגדים וכמה חטיפים. היה ברור שהוא תכנן לנסוע לאן שהוא, אבל לאן בדיוק?

תוך כדי האיסוף הבהול, מייבל הפכה בראשה תרחישים אפשריים להיעלמותו של דיפר אשר לא יגרמו להנרייטה להזמין משטרה. בהתחשב ביכולתה העלובה לשקר במצח נחושה, היא תצטרך לחשוב על משהו פשוט ככל האפשר וקצר ככל האפשר.

מייבל הרימה את תיק המסעות של דיפר מהרצפה ותלתה אותו על כתפה. היא זרקה מבט אחרון סביב, על מנת לוודא שלא שכחה שום דבר חשוב, ומצאה דבר מה נוסף שהטריד את מנוחתה; שעון הקיר בחדרו של דיפר הראה שהשעה עכשיו 21:20, מה שבוודאות לא היה מדויק, היא זכרה היטב מתי היא וחברותיה יצאו מבית הקפה, לא יכול להיות שעברו רק חמש דקות. מישהו אחר במקומה בוודאי לא היה מייחס לכך חשיבות, אבל מייבל הכירה את אחיה, הוא לא היה מחזיק שעון שהפסיק לעבוד או שנעצר.

בזמן שהתלבטה אם עליה להסיר את השעון מהקיר ולבדוק אותו מקרוב, רעש מנוע של מכונית ניער אותה ממחשבותיה. 

הנרייטה חזרה.

מייבל החליטה שתחקור את השעון ברגע שתוכל, ולא בנוכחותה של הנרייטה, שאולי תשאל שאלות. בלי להביט שוב לאחור, היא סגרה את האור בחדרו של דיפר ואת דלת חדרו - בדיוק כפי שהיה נוהג לו יצא מהבית - ומיהרה להיכנס לחדרה, סוגרת אחריה את הדלת. היא דחפה את התיק של דיפר לארון הבגדים שלה, מקפידה להסתיר אותו מתחת לערימת התיקים שלה בתחתית הארון. לאחר שווידאה שהתיק של דיפר מוסתר היטב, היא סגרה את הארון והתיישבה על המיטה, מנסה להרגיע את דפיקות ליבה.

היא שמעה את דלת הבית נפתחת בחריקה רמה, וקולה של הנרייטה קרא בשמם של התאומים "מייבל! דיפר! חזרתי!". מייבל נשמה עמוק, משתדלת לשמור על קול יציב והחזירה לה בתשובה "אני בחדר! מתארגנת לשינה!".

מייבל שמעה את הצעדים העמומים של הנרייטה על השטיח שכיסה את המסדרון ואז דלת שנפתחת. עברו כמה שניות של שקט והדלת נסגרה חזרה. צעדיה העמומים נשמעו בשנית, ושניה אחר כך דפיקות עדינות על דלת חדרה. מייבל כבר הייתה מוכנה לשאלה שנשאלה כמעט מיד: "מייבל, את יודעת איפה דיפר?"

היא התקרבה לדלת וניסתה להישמע כמה שפחות מהוססת "אה... אני והוא רבנו." היא השיבה לבסוף, מודאגת מנימת קולה ומנסה לשווא לחשוב בבהירות. היא נשמה נשימה עמוקה ושקטה והוסיפה בקול הרגוע ביותר שלה "הוא נסע לגרוויטי פולס."