קשת בשמי הלילה

פרק 12

לא ממש אהבתי את איך שהפרק הזה יצא הוא נורא משעמם... מתנצלת מראש.
*****
בום.
ריינבואו התעוררה לקול חבטה. היא מילמלה בישנוניות וניסתה להבין למה הכל הפוך. היא מיצמצה כמה פעמים כדי לסלק את קורי השינה ומצאה את עצמה על הרצפה, עטופה בשמיכה ורגל אחת מסובכת בווילון וגורמת לה לרחף חלקית מעל הריצפה, הפוכה לגמרי. ריינבואו רטנה וניסתה לחלץ את עצמה מהשמיכה והמהוילון. איך לעזאזל זה קרה? היא חשבה בעייפות. נו טוב, לפחות זה מסביר את קול החבטה שהיא שמעה. זה בטח קרה כשהיא נפלה מהמיטה שלה. אבל איך היא הצליחה להסתבך מתוך שינה בווילון? היא פיהקה ומשכה את רגלה, מנסה להשתחרר ממנו. אבל היא כנראה משכה חזק מידי, כי המוט של הווילון נתלש מהקיר ונפל עליה יחד עם כל הבד הכבד של הווילון ובדרך חבט ברגלה השנייה. ריינבואו שיפשפה את רגלה בכאב ונאנחה. אין, היא פשוט כל כך מוכשרת. רוטנת, מפהקת וצולעת קלות היא גררה את עצמה לחדר האמבטיה המפואר. כשעמדה מתחת למים החמים, שוטפת מעצמה את כל הליכלוך והעייפות, הרגישה ריינבואו כאילו היא נולדה מחדש. ולאחר שיצאה מהמקלחת ולבשה שמלה שחורה פשוטה שמצאה בארון קטן שליד הדלת, סופסוף ההתרגשות שטפה אותה בגלים. היום היא הולכת לקבל את הזיכרונות שלה בחזרה. הילדות שלה, החיים לפני השבי, ההורים שלה, השם שלה... הכל יחזור אליה. למרות שעם ההתרגשות היה המון פחד: מה יקרה אם זה לא יעבוד? מה יקרה אם הזיכרונות שלה יהיו קשים מידי והיא לא תרצה לזכור? מה אם חבוי משהו נוראי בעברה, משהו שעדיף לה לא לדעת? מה אם... מה אם... ליבה של ריינבואו החל לדפוק בקצב מהיר, ואלפי דבורים עוקצות השתוללו לה בבטן. היא נשמה נשימה עמוקה, מנסה להרגיע את עצמה. עדיף לדעת מה קרה מאשר לחיות את שאר החיים בחוסר ידיעה. היא חייבת לגלות מי היא, ומה קרה, לא משנה מה המחיר, חשבה ריינבואו. הפחד שלה מהלא נודע חזק, אבל הפחד מלהמשיך לחיות את חייה בחוסר ידע על עברה חזק יותר. החרדה עדיין הכאיבה לה בבטנה, אבל במידה מועטה יותר, כשהדלת נפתחה בטריקה ולילה התפרצה לחדר, מתנשפת כאילו היא רצה את כל המדרגות (וכנראה שזה מה שבאמת קרה). "בואי... עכשיו... מהר... ישיבה... אנחנו מאחרות..." היא הצליחה לומר בין נשימותיה הקטועות. כשראתה את לילה הפכו הדבורים הזועמות בבטן שלה למבול של פרפרים והלב שלה דפק שוב במהירות מטורפת. מה קורה לך, תתאפסי על עצמך! נזפה בעצמה ריינבואו. היא נעמדה במהירות ואז הבחינה בבגדיה של לילה ועצרה: "איך רצת עד לפה בבגדים האלה?" היא שאלה בתדהמה והביטה בשמלה השחורה עם החצאית הנפוחה ומאות הפנינים הלבנות הקטנות שנתפרו אליה. השמלה הדגישה את עורה החיוור של לילה ואת שפתיה האדומות והשלימו את המראה המבריק של שיערה. היא כל כך יפה. ומדהימה. היא רצה מלא מדרגות עם הדבר הזה... פתאום ריינבואו הרגישה חסרת חשיבות לגמרי. "אה זה," אמרה לילה והניפה את ידה בביטול. "היום יש ירח מלא. אני צריכה ללבוש שמלה מטופשת כל פעם כשזה קורה. מנהג מטופש. אני מעדיפה בהרבה ג׳ינס ואיזה סוודר עם צווארון גולף. ובאמת שאין לי מושג איך הצלחתי לרוץ את כל המדרגות האלה בלי ליפול. טוב לפחות אני גם לא אצטרך לרדת אותן: אנחנו כל כך מאחרות שנצטרך לשגר את עצמנו בקסם כדי להגיע בזמן. זה מתחיל עוד חמש דקות! והכל בגלל שהתעכבתי בהתארגנות בגלל איזה חלום מטופש. אוף אני כל הזמן אומרת מטופש!" ריינבואו צחקה. התיסכול של לילה היה חמוד ביותר. "איזה חלום?" היא שאלה בהתעניינות. לילה הסמיקה לצבע אדום עמוק שלא שיגרתי לעורה החיוור. ריינבואו הופתעה. "סתם, לא משהו חשוב. עכשיו בואי ותעמדי לידי, כדי שתעברי איתי בשיגור" מילמלה לילה ומיהרה להחליף נושא. לילה הסתכלה בריכוז בנקודה בלתי נראית שנמצאה מולה, וכשהסלילים השחורים החלו להסתחרר מקצות אצבעותיה היא התוותה באוויר צורה של ריבוע רחב, תפסה בידה של ריינבואו וקפצה פנימה.
טוב לזה ריינבואו לא ציפתה. היא תמיד חשבה כשעוברים ממקום למקום תהיה מערבולת סגולה, קולות פיצוץ, מנהרה ארוכה עם דברים מוזרים, סיבובים, בחילות ודברים כאלה. אבל כשהיא קפצה עם לילה דרך הריבוע היא פשוט מצאה את עצמה בתוך חדר המועצה, כשכמה אנשים בוהים בהם והאחרים ממשיכים בעיסוקם. כנראה זה דבר רגיל שאנשים מופיעים ככה סתם משום מקום. לילה התיישבה על אחד הכיסאות סביב השולחן וריינבואו מיהרה לשבת לצידה, אבל לילה עצרה אותה:"אממ... מצטערת ריינבואו אבל את צריכה לשבת בקצה השולחן בגלל שאת אורחת והנושא של הישיבה" אמרה וחייכה בהתנצלות. ריינבואו המובכת הרגישה מטומטמת לגמרי ומילמלה: "אה אוקיי, בסדר" קמה ממקומה ומיהרה לשבת בכיסא שבקצה השולחן בעוד מבטים לועגים מלווים אותה. בשנייה שהתיישבה נכנס לחדר בסערה הבחור המעצבן מאתמול. הוא נקש באצבעותיו ומיהר לקצה החדר. "מהר, מהר אנחנו באיחור! כולם כאן? יופי, יופי." הוא מיהר לקצה השני של השולחן והתיישב. ריינבואו כבשה רטינה. נהדר, עכשיו הבחור המעצבן והמתנשא הזה שמסתכל עליה כאילו היא איזה יצור נחות ומגעיל יישב מולה כל הישיבה "קורנליוס, אתה היחיד שבאיחור כאן", אמר אחד מהנוכחים וצחק, וכולם צחקו איתו. אפילו לילה חייכה וכבשה את צחוקה. ריינבואו שמחה שהיא לא היחידה שלא אוהבת את הבחור הזה שמסתבר ששמו קורנליוס. קורנליוס ירה מבט מצמית בנוכחים וכולם השתתקו בהדרגה, ואז הוא המשיך לדבר כאילו כלום לא קרה: "מכיוון שכולם כאן ובשם הסמכות שניתנה לי מהמועצה אני גאה לפתוח את ישיבת המועצה החדשה מספר 793. הנושא הוא המיוחדת והחזרת זיכרונותיה. מי ייתן והאלה תשגיח עלינו!" כולם מילמלו את המשפט האחרון ביחד. קורנליוס חייך חיוך מתנשא ואמר: "האורחת של המועצה העלמה ריינבואו מתבקשת לקום. יורשת העצר והנסיכה המכהנת האחראית על נושא המיוחדת מתבקשת לקום גם כן ולהסביר לאורחת על עולמנו ועל מה היא לפני שתשתה את השיקוי שיחזיר את זיכרונותיה." ריינבואו ולילה קמו. לילה כיחכחה בגרונה והסתכלה על ריינבואו: "אז ככה, כנראה שהבנת חלק בעצמך אבל עכשיו אני אסביר הכל: בעולמנו חיים שלושה סוגים של אנשים: הרגילים, בני הלבנה ובני השמש. הרגילים הם אנשים חסרי כוחות קסם ורובם לא מודעים לקיומנו. הם חיים בממד הראשון ומעטים מאוד מהם שמודעים לקסם חיים בממד הרביעי. הם סוגדים להרבה דברים שונים בהתאם לדתם ותרבותם. בני הלבנה הם אנחנו בעצם, ויש לנו כוחות קסם שקשורים ללילה, לחושך, לירח, לכוכבים, לחלומות ועוד. אנחנו ישנים לרוב בשעות האור וערים בשעות הלילה משום שאז כוחותינו חזקים יותר. בחצות ובמיוחד בירח מלא אנחנו בשיא של כוחנו. יש לנו משפחת מלוכה שכוללת נכון להיום את שני הוריי שהם בתפקיד המלך והמלכה ואותי בתפקיד יורשת העצר. אנחנו סוגדים לאלה שאולי את מכירה אותה בשם הרומאי שלה, דיאנה, או בשם היווני שלה, ארטמיס. אנחנו חיים בממד השני ששם ארמון הלילה נמצא וקומץ מאיתנו חיי בממד הרביעי. בני השמש הם האנשים שהיית כלואה אצלם, והם ההפך מאיתנו. יש להם כוחות קסם שקשורים ליום ולשמש, לחום, לאור, לחסימת חלומות ועוד. הם ערים בשעות היום וישנים בלילה. שיא כוחם הוא בשעה שתיים עשרה בצהריים ומתחזק בקיץ. משפחת המלוכה שלהם כוללת את המלכה לייט, המלך סאן, יורשת העצר סאנשיין והנסיך רייז. הם סוגדים לאל התאום של האלה שלנו שמוכר בשם אפולו. הם חיים בממד השלישי וחלק קטן ברביעי. ניתן להשתמש בקסם בכל הממדים מלבד בממד הרביעי שהוא ממד ביניים שמשמש לרוב למקלט ושם נמצאת אכסניית שלושת העולמות. עכשיו איך זה קשור אלייך: את ריינבואו לא שייכת לאף אחד משלושת סוגי האנשים. בגלל זה את מיוחדת: את שילוב של בני השמש ובני האור. כל אחד מההורים שלך היה שייך לסוג אחר, ובדם שלך יש שילוב של השניים: את גם שמש וגם ירח, הכל וכלום בו זמנית. קיימים תיעודים נדירים על אנשים שהיו כמוך, אבל את הראשונה מסוגך שחיה כבר אלף    שנים. אנחנו מאמינים שאת יכולה לעצור את המלחמות בינינו לבין בני השמש אחת ולתמיד. בגלל זה את כל כך חשובה לנו עכשיו, כשהוויכוח מחריף. סליחה שאנחנו מפילים עלייך הכל בבת אחת, זה פשוט הכרחי לשם הבנת הזיכרונות שלך כשיחזרו. בכל אופן זאת לא הייתה החלטה שלי, למרות אני מאמינה שאת חזקה מספיק בשביל לעמוד בזה. בהצלחה." לילה סיימה את דבריה והביטה בחשש לעבר ריינבואו, לא יודעת למה לצפות בתגובה. ראשה של ריינבואו הסתובב: יותר מדי מידע חדש. יותר מדי. ארבעה מימדים, שלושה סוגים של אנשים או בעצם ארבעה בגללה, להורים שלה היו כוחות קסם, היא בעצמה מיוחדת ובעלת כוחות חזקים שיכולים לעצור סיכסוך עתיק... זה לא הגיוני. היא שמעה את עצמה אומרת "זה לא הגיוני" אבל נראה כאילו  כל זה קורה במרחק רב ממנה... הראייה שלה הייתה מעורפלת וגם השמיעה והיא הרגישה כאילו היא שוקעת במים, ומנסה לראות מה יש מעליה... הכל כבד, כל כך כבד... "אני... אני חושבת שאני צריכה לשבת"... שמעה את גופה מלמל ממרחק. היא המשיכה לשקוע בחוסר אונים באפילה כשקולות עמומים מעליה קוראים בשמה, וביניהם הקול הבהול של לילה... היא וויתרה לבסוף ונתנה לחשיכה לסחוף אותה למעמקים, הרפתה את גופה ועצמה את עיניה. ריינבואו התעלפה.
*****
אני ממש ממש ממש מצטערת על האיחור עם הפרק, הייתי צריכה לסגור המון קצוות וזה לקח לי הרבה זמן... וגם כתבתי בינתיים קטע בונוס לסיפור שיופיע בעוד כמה פרקים. סליחה שהייתם צריכים לחכות כל כך הרבה זמן ותודה על הסבלנות אני מבטיחה שזה לא יקרה שוב😞❤